"טוב שלאה אמנו לא קראה את המדור שלך, כי אז היא הייתה מתחתנת עם עשיו, מה קרה לך?!"

העברתי שעות ארוכות בתפילות למילויי מקום
וזכיתי לראותן נענות.
לימדתי תקופות קצרות בכמה בתי ספר. בכל
מקום יכולתי ללמוד משהו. מילאתי מקום בבית
הספר בפרבר תל אביב שבו למדו ילדים וילדות
ממשפחות מצוקה. האימהות היו מגיעות ומספרות את צרותיהן למורה
שהייתה כמעט ילדה... מחממת בני ברק והסמינר נזרקתי אל המים
הסוערים בהם שוחים וכמעט טובעים ילדים שלא בחרו היכן להיוולד.
“ילדה שמציקה בכיתה היא תלמידה רעבה” הסבירה לי המנהלת. פעם
כשהייתי בחדרה נכנסה תלמידה, המנהלת פנתה אליה בשפה “מקומית”:
“כן נשמה, מה רצית?” ומה ענתה הנשמה האומללה ההיא? - “שתגידי לי
נשמה... חוץ ממך המנהלת אף אחד לא אוהב אותי”.
מילוי מקום בבית הספר ההוא הסתיים. קיבלתי מילוי מקום בבית ספר
חשוב בבני ברק. נכנסתי לכיתה. הבנות הסתקרנו וישבו. סיפרתי סיפור.
כשביקשתי להוציא מחברות ניגשה אלי תלמידה. באופן כמעט אוטומטי
ליטפתי את לחייה ושאלתי: “כן נשמה, מה רצית?” כל הכיתה פרצה בצחוק
על חשבון המורה שהתגלתה כעולה חדשה בבני ברק הקדושה... הגדילה
לשאול אחת הבנות: “המורה, את מבינה בגלגול נשמות?”
מהתקלה הזו למדתי להבין דבר חשוב: עד כמה חייבים להתפלל תפילה
קצרה. זו התפילה ממנה פחד הכהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים
“שלא תתקבל תפילת עוברי דרכים” הוא ביקש. כי כשיהודי תועה בדרך
זועק “טאטא הלף-אבא תעזור לי” הוא יכול עם התפילה הקצרה הזו
לעצור את הגשם. אז כשבחורה צעירה עוברת ממקום עבודה למשנהו
היא לומדת לשים את היד על ידית הדלת ולשים מבטחה בשלוש מילים:
“אבא, תעזור לי”.
מאיפה למדתי את המילים הללו? הייתי ילדה בכיתה ג’ עממי כשהתארחה
אצלנו מישהי שמאד אהבתי. היא העניקה לי את המתנה שאני מעניקה
לקוראי השורות שלי.
במהלך הארוח היא סיפרה על הולדתה באירופה לפני כמאה שנים. אביה
רץ עימה כתינוקת רכה בדאגה אל רב העיירה: “תברך אותי שהיא תחייה”.
חמש תינוקות שיכל האבא ההוא לפני שאחז את התינוקת הזו. “תקרא
לה אסתר גדולה וזה יהיה סימן לחיים” אמר לו הרב. היא בגרה כיתומה
מוצלחת. בגיל 18 נישאה ועברה לגור בעיר הבירה זגרב אצל חמיה וחמותה,
ונולדה לה תינוקת.
ואז כבשו הנאצים את האזור. בערב אחד ציווה חמיה על המשפחה לארוז
מה שאפשר ולברוח. 15 בני משפחה עלו על רכבת שעצרה בצפון איטליה.
שם במחוז ברגמו לבשה אסתר גדולה האצילית בגדי צועניה ויצאה לשדה.
גויה איטלקית הניחה יד על כתפה ושאגה: “עצרי, את יהודיה”. לאסתר
היו רק 3 שניות ללחוש: “טאטא הלף מיר” ואז בקול: “למה את חושבת
שאני יהודיה?” והגויה לוחשת אל תוך אוזנה: “את נסיכה יהודיה. אני אציל
אותך”. אסתר לוקחת 3 שניות. משפילה מבט ומתחננת: “טאטא הלף” ואז
מביטה אל הגויה: “יש איתי עוד 15 איש”. “בזכותך אציל את כולם” באה
התשובה המפתיעה. אצל הגויה הזו בעליית גג התחבאו כולם. כעבור 4
חודשים זכתה אסתר גדולה ללדת שם את אבא שלי... כן, הבנתם נכון.
אסתר גדולה הייתה סבתא שלי... כשאבא שלי היה בלונדיני מתולתל
בן שנתיים הייתה הגויה המחביאה מטיילת עימו בגאווה גלויה. “תראו
את הנכד שלי” הייתה מספרת לחיילים הנאצים שבאו לשתות אצלה
בחנות. יום אחד הרים נאצי את אבא שלי ושאלו בגרמנית “איך קוראים
לך?” והקטן בקול ובטבעיות “וינציו זניני”. החייל צבט את לחיו והחמיא
על המבטא האיטלקי ואז הילד צועק ביידיש לכיוון התקרה: “מאמי, לא
אמרתי שקוראים לי יצחק צייטלין. אמרתי שקוראים לי וינציו זניני”. היה
ברור שהחייל הגרמני שמע היטב את המשפט. הלוא הוא עמד מרחק
מילימטרים מהפעוט היהודי... במחסן שמעבר לתקרה לחשו 14 יהודים
קריאת שמע. הסוף היה ברור. רק סבתא אסתר לחשה: “אבא, תעזור לנו”.
החייל עשה תנועה על האוזן משל היה בה יתוש מציק ועזב את השטח.
במשך שנים היה התאריך הזה משמש אותה כיום הודיה על הניסים.
דברים טובים באמצע הדרך
אני זוכה לקבל מכתבים, פקסים ומיילים שגורמים לי לחיזוק אמתי באהבת
ישראל. הילדים של הקב”ה כל כך איכותיים ומתוקים. שלחה לי אישה מייל עם ציטוט מהטור: “אי אפשר לשנות גזירות או לכוון מהלכים”
ואז המשיכה בפניה ישירה אלי: “טוב שלאה אמנו לא קראה את המדור
שלך... כי אז היא הייתה מתחתנת עם עשיו, חלילה, ולא יולדת שבטי קה...
מה קרה לך טובי? את אמורה לחזק...” איך אהבתי את המכתב היהודי הזה.
זה נכון. אפשר לשנות גזירות וחייבים לבקש. אבל איך הייתה אומרת
סבתא אסתר? “אפשר לבקש. אסור להכריח”. חשוב להדגיש “שהגזירה
אמת”. יוצא לי לפגוש נשים שמצפות לילדים עשרות שנים והן קורעות
את השמיים. אני באופן אישי זכיתי לעורר בנושא הברכות במשך 8 שנים
לפני שהתחתנתי. כולם מסביב נושעו, אני רק נהייתי צרודה. הקב”ה שומע
ורחום ותפילות יכולות לפעול מעל לטבע אבל צריך להוריד את הראש
ולקבל את רצונו.
באיזשהו שלב מגיעה הדמעה ששוברת את השער.
הנה דוגמא טריה. יש לי חברה טובה שהזמינה אותי כמה פעמים למסור
הרצאות ולשאת תפילות לזכות אחותה – רווקה יתומה בת 30 . האחות
הנשואה הוזמנה לפני חודש למסיבת סיום מרגשת. כשכולן בכו היא
ביקשה: “תתפללו על אחותי. אל תבזבזו דמעות”. שכנתה לספסל שאלה
במה מדובר. יעל חברתי נתנה פרטים. שבועיים אחר כך התארסה אחותה
של יעל עם האח של זאת מהספסל שלה...
אז כן, התפילות נשמעות. דמעותינו עולות בנאדות להיות...