לבקר אצל סבא וסבתא זה... | ש. רוזן

לבקר אצל סבא וסבתא זה לעמוד בפתח הדלת וכבר להרגיש את היציבות שבאמות הסיפים, את הקדושה שנמצאת כאן, מכל שיעורי התורה שמתקיימים, את הדמעות החמות של התפילות, שסופגים הקירות האלו...

לבקר אצל סבא וסבתא זה לדפוק שתי דפיקות למען הפרוטוקול, לפתוח את דלת הבית (שתמיד פתוח ממילא), לפזר בהפגנתיות: "שאלוםם" ומיד אחרי לשאול מה יש לאכול.

לבקר אצל סבא וסבתא זה לשכוח את השם שהוריי בחרו לי אי-שם בשבת ההיא, לענות רק לשם החיבה (המוזר במיוחד, יש לציין, עוד מינקות) וכמין להשאיר אותו אצל סבתא, ממש עד לביקור הבא.

לבקר אצל סבא וסבתא זה לפתוח את ארון הממתקים הנצחי באופן אינסטינקטיבי, גם אם מזמן עברתי את הגיל.

לבקר אצל סבא וסבתא זה לשתות תה, וליהנות ממנו, גם כשלא כואב הגרון, וממש חם בחוץ.

לבקר אצל סבא וסבתא זה לפתוח מגירה אקראית ולגלות את המכתב שכתבתי להם לראש השנה עוד לפני שידעתי בכלל לכתוב... וגם את המאמר המודפס מן השבוע שעבר (וברור, ברור, מה חביב עליהם יותר).

לבקר אצל סבא וסבתא זה לשבת ולדבר עם סבא דקות ועשרות דקות ארוכות, כאילו כל הזמן לרשותו, כשמבט רך וחם בעיניו, משל הייתי נכדתו היחידה, ולהתפעל ולהשתהות כמה אני דומה לו, לתהות ביני לבין עצמי שחבל שלא ניחנתי גם בעיניי-האוקיינוס שלו, ואז גם לשמוע ממנו מוסר על זה.

לבקר אצל סבא וסבתא זה לזכות לשמוע סיפורים מהעבר, שככל שאנחנו גדלים יותר- כך שותים אותם בצמא עז יותר...

לבקר אצל סבא וסבתא זה להגיע ללמוד למבחן כי שם שקט, ולצאת בשלה יותר למבחן החיים.

לבקר אצל סבא וסבתא זה לראות את העיניים הנוצצות שלהם כשמגלים שיש אורחים ולהבטיח לעצמי שבע"ה בלנ"ד אבקר כאן פעמיים בשבוע לכל הפחות.

להתארח אצל סבא וסבתא זה להתארח בבית שהוא יותר מכל מלון חמישה כוכבים שרק קיים, עם שף שיודע להתאים את החוויה הקולינרית, עם יועץ שיודע להתאים את החוויה המנטלית, ואפילו עם רב שיודע להתאים את החוויה הרוחנית. והכל, באוירה פשוטה כל כך, שרק מי שניסה יודע על מה אני מדברת.

להתארח אצל סבא וסבתא זה להיכנס לישון בכיבוי האורות המוקדם להפליא (שמונה בערב. שעת צהריים לכל הדעות), ואז להתעורר באמצע הלילה, להתהלך בלאט לארון הספרים, ולהוציא אחד מני מאות, להתיישב לקרוא עד לשעת קימתו של סבא, לנץ, לאחל: "בוקר טוב סבוש", ואז לחזור לישון...

לבקר אצל סבא וסבתא זה לשבת במרפסת שישבתי בה לפני עשור וגם שניים, לתת לרוח, ולשמש, ללטף ולהנעים, ולהיות מוצפת בנוסטלגיה מתוקה, להיזכר איך כולנו ישבנו וצחקנו כאן יחד, והנה-הנה-עכשיו הקטנים שלנו עושים כאן את אותו הדבר בדיוק...

לבקר אצל סבא וסבתא זה להיכנס לפינה, מתוקה ויקרה מאין כמותה, שהיא כמין בועה, שמחזירה לילדות, לפשטות, שמציירת תמונה ירוקה ופסטורלית של ילדים משחקים במרפסת.

לבקר אצל סבא וסבתא זה להגיע אליהם כדי לכתוב את המאמר הזה, לקבל השראה, ולהתרגש ולתת לדמעות לטפטף על המקלדת השחורה, שהופכת בוהקת מאי פעם...

לבקר אצל סבא וסבתא זה להיות, לחוות, להוקיר ולייקר, ובעיקר להודות. להם, על היותם הם, ולשי"ת, על המשפחה המדהימה שזכיתי בה, על שזכיתי להיות חלק מן הפלא הזה; ולבקש, ולייחל, שבע"ה הילדים שלי, והנכדים והנינים- יחוו וייהנו כמוני בדיוק, מההורים שלי, מבעלי וממני, וגם... וגם, מהאנשים האלו, היקרים האלו, שהם תמיד ישארו שלי.