בואו לירושלים. כתבתי את זה בתחילת המלחמה, ועכשיו זה נכון אפילו יותר. ירושלים מרפאת. אני רואה קבוצות של מפונים שמסיירות בכותל, קבוצות של מילואימניקים שהשתחררו שמגיעים ליום של תודה עם בני המשפחה, קבוצות של תלמידים ושל מורים, בני ובנות מצווה, משלחות סולידריות מחו"ל. לא סתם הם נמשכים אליה עכשיו יותר מתמיד.
זכיתי לדבר בירושלים בפני עשרות משפחות שכולות ממלחמת "חרבות ברזל", וזה מה שאמרתי להם במנהרות הכותל:
בניחום אבלים אנחנו אומרים: "הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאַר אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם". כלומר, האזכור של ציון וירושלים הוא חלק ממשפט התנחומים. והנביא ישעיהו אומר לנו: "וּבִירוּשָׁלַ͏ִם תְּנֻחָמוּ".
שתי המילים האלה מוסברות בפירוש "מצודת דוד" כך: "כל התנחומים שלכם יהיו בירושלים, כי שם תקבלו הרבה טובה, וזה ייחשב לתנחומים על הצרות שעברו עליכם".
ראיתי בעיניים איך ירושלים מנחמת. אחד האבות השכולים יצא דומע ממנהרות הכותל ואמר: "התחברתי לכל העבר שלנו ולכל העתיד שלנו, ולתפקיד ההיסטורי של המשפחה שלנו בתוך כל זה". אחת האימהות אמרה שפשוט אין לה מילים לתאר את מה שהרגישה מול אבני הכותל.
תודה לרב מנדי קניג מארגון "מנוחה וישועה", ששבתות החיזוק שלו למשפחות הופכות למסורת, ולרחלי חדד, מנהלת ההדרכה במנהרות הכותל.
שנזכה כולנו לעלות לרגל לירושלים, בשמחה.
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: