אז לקבוע פגישה? לא תלוי כמה הם נותנים...

זה מה שמעניין עכשיו נכון?!

כי הרי הכי חשוב זה : כמה מצלצלים אבי הבחורה אברך המשי יכול "לתת" לביתו שהגיע לפרקה.

לפעמים אני מרגישה כזה תסכול! כן אין לנו! וגם לא נראה שיהיה פתאום מאיפשהו...

אני בחורה סטדנדרטית - עד מעל הסטנדרט מהרבה בחינות, איכות חינוך, עבודה לבוש מראה וכו'...

אבל מה?

אין אין לאבא שלי "לתת" - וכולנו יודעות למה אני מתכוונת, זה לא שאין לו בכלל רק את הכמה מאות אלפי שקלים המכובדים יותר "אין לו" ...מבינות?! על הכמה שכן יש ואפשרי - זה איך אומרות השדכניות? זה לא כלום...אין איפה לקנות עם זה דירה אולי בחיפה או במקום להשקעה...נכון זה לא מספיק לדירה בירושלים/בני ברק/קרית ספר/בית שמש...נכון...

אז זהו אחרי כמה שנים של שידוכים - פגישות ובירורים מתישים , ונסיון נואש של הורי היקרים למצוא את ה"באשערט" של ביתם הנחמדה...

ערב אחד, שראיתי את אבא מותש ועצוב, הוא הרגיש מתוסכל רק מעצם המחשבה שאתמול - ביתו הבכורה מלאו לה 25 ועדיין עדיין אני יוצאת ושבה לבית הורי מבית המלון ...

פתאום הכתה בי התובנה - שאני לא זקוקה לאבי! לא...

נגשתי אליו ואמרתי לו במילים האלו:"אבא, אני לא צריכה אותך, לא את הכסף שלך ולא את המאמצים שלך!,

לא לא כי אני כפוית טובה! אין כמוכם! אתם הורים נפלאים עושים הרבה יותר ממה שנדרש מכם..."

אבא פער זוג עיניים זה מה שחסר לו עכשיו שגם השתבשה עלי דעתי...."אבא, יש לי אבא אחר!" עכשיו העיניים שלו גם דמעו...

הוא הרים את הגבות כאומר לי'כדאי שתפסיקי כאן כי הבנתי את מצבך ביתי המסכנה, נרוץ לקבל ברוכה וה' יעזור!!'

אבל אז פרצתי בבכי ואמרתי לו :"אבא!!! שכחנו..שיש לי אבא בשמיים! הוא קבע כבר את הבאשערט שלי! הוא נותן לנו הכל והוא יתן לי בית אמיתי על אדני התורה , לא באמת משנה איפה נגור...אבל החצי שלי כאן בעולם בע"ה . 40 יום לפני יצירתי כבר הוכן לי חלקי... נכון אבא?"

עכשיו ראיתי שוב את עיניו נוצצות מדמעות לא לא של עצב של שמחה והקלה...

אמא הגיחה מהמטבח והנהנה נכון יקירתי! יש לנו אבא אחד שדואג מסדר וישלח לך את שלך...

ואנחנו? אנחנו רק שליחים שלו...

חשבתי שגם את ואת והיא שם מהדרום מהצפון מירושלים ובני ברק - תזכרו באבא שלנו! ש"יש" לו "לתת" - כי הוא נותן את המעט וההרבה הוא זה ששולח את החצי שלי ושלך וקבע את רגע החופה ...

מחזיקה לכולנו אצבעות!

חני - ירושלים