כמו כל עם ישראל, כשהתאבלתי היום על חכם שלום זצ"ל, מצאתי עצמי מתאבלת שוב על הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אצל הרב עובדיה עמדתי בתור לברכה, ממנו יצאתי מנוחמת.
מעולם לא חיכיתי בתור לברכה בביתו של חכם שלום. מעולם לא עמדתי בד' אמותיו אבל היום, אהיה בעזרת ה', בהלוויתו לבכות לו, לבכות לי ו... להתברך.
מפני שיש ברכה אחת שגדולה מברכתו של צדיק, והיא ברכה מפי אלמנה. אחרי ארונו של צדיק, כך אומרים המקובלים, הולכת אלמנה לבושת שחורים וחגורת שק על בעל נעוריה. האלמנה הזו היא התורה שלמד בנאמנות כל חייו ועכשיו, מרגישה עזובה ונשכחת. ממנה אני הולכת לבקש ברכה היום, בד' אמותיה אני הולכת לעמוד ולנדנד לה: תורה הקדושה! התחנני בבקשה!
אני יודעת שכאשר התייחד החכם שלום עם תורתו, הוא עשה זאת עבורי ועבור כל עם ישראל. היום, שוב לא יברך אותי חכם שלום, אבל אני אעמוד בתור, מחכה לברכ מהמלווה הנאמנה שלו. היא תהיה לו לפה. לפה קדוש.
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: