בואו נתחיל בהבהרה: כל מה שאני כותבת לכן הוא אמת לאמיתה!

בעקבות טורים קודמים שכתבתי זכיתי להמון דרישות שלום שגרמו לי
להרגיש מאד לא משועממת.
קבלתי המון תגובות משתאות בנוסח: “מה,זה אמיתי? את רצינית?”

וכמובן לא אחרו התגובות היותר משפחתיות כמו:
“לא צריך לכתוב את כל האמת על החיים שלך. ובכלל למה לא
כתבת את הטור שלך בעילום שם או בשם ספרותי?”
מה לעשות? קשה לתפוש את החבל בשתי קצותיו. אי אפשר לרגש ולחבר
בעילום שם ופרטים.
הרבש”ע כתב את סיפור חיי ואנשים עשו איתו צעדים שהביאו פרקים
משלהם לסיפור המיוחד שלי. אם לא אכתוב את שמי מי יאמין שזאת לא
המצאה של כתבת יצירתית? בהמשך הטורים תיווכחו שרק הרבש”ע יכול
היה להמציא סיפור בלתי ייאמן כזה....
ובנימה אישית: לא קל להפוך דמעות אישיות למילים ציבוריות. לא קל
לברור מתוך סיפור שידוכים אמיתי ואישי את הראוי להיכתב בפומבי. אבל
אם בנות ונשים מתחזקות מזה אז הכל שווה !!
כי במה כזו היא שופר- נתקע בה!