עד לפני שנה היינו מוציאים הון על חופשת בין הזמנים, מקום לינה מפואר אוכל כיד המלך מסעדות כמה שאפשר, אטרקציות יקרות ועוד...
השנה אחרי משבר כלכלי קשה החלטנו להשקיע במהות הקורונה לימדה אותנו ואת הילדים שאם לא נקבל את המציאות כפי שהיא אנחנו נהיה הסובלים העיקריים....
נסענו למקום סטדנרטי ומטה, חווית הארוחות התבססה על כך ש2 מבני המשפחה אחראיים על כל ארוחה ויש ניקוד ותחרות:) את האוירה תיבלנו במיתוג מיוחד לכל שלב בחופשה, אטרקציות? מרוב שהייתה אוירה נעימה מכילה ועם הרבה קבלה של המציאות ויכולת להיות ב'כאן ועכשיו' הילדים בעצמם העדיפו לשבת על נדנדת הספסל או נדנדת הבננה... ולפטפט ולצחוק יחד.
זה היה מדהים!
כמה שפחות עומס של גירויים מבחוץ כך יותר סיפוק פנימי.
חזרתי כל כך שמחה ומסופקת לראות את הילדים במצב רגוע מכיל ושליו פה ושם היו מריבות בין המתבגרים אבל זה לא צבע לנו את החופשה, הרדיפה אחרי אטרקציות גרנדיוזיות לא הייתה. הם ואנחנו הגענו עם מינימום ציפיות והעיסוק בפרגון ודירוג של הארוחות הסתיים בכך ששני הישיבעבוחרים שלנו הפתיעו עם סיום מסכת מרגש!! זו הייתה מתנת סוף חופשה שלנו.
למדתי מזה כמה המהות יכולה וצריכה למלא סיפוק וכייף אמיתי. אני לא מורה או קרובה לזה ובעלי לא אברך, והעומס גשמיות שהיינו בו עד עכשיו מורגש כל כך בעוצמה דווקא אחרי שטעמנו מחוויות מלאות במהות פחות בוואווו....
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: