ילדים זה לא כייף / אורה כהן

אף אחד לא מדבר על זה האמת.
אבל ילדים זה לא כיף.
לא.

להחליף טיטול, עם כל הבגדים, וזו פעם שלישית היום. צריך להחליף לה מידה דחוף! די נהייתי מחתלה עירונית!
זה לא כיף.
ולקום בחמש עשרים וחמש כי סתם נגמר להם לישון. למרות ששבת בבוקר תנו לישון קצתתת
זה לא כיף.
ולאסוף משחקים, אלוקים כמה משחקים קניתי להם כמה שאני דבילית.
זה לא כיף.
ולנקות קטשופ מתוך התיק שלי על הארנק והדפים והכל
זה לא כיף.
מבטיחה זה לא כיף! אני שונאת את זה!!
לא, ילדים זה לא כיף
ילדים זה החיים.
זה החיים עצמם. זו הנשמה. זו האהבה המטורפת הזו.
זה החיבוק בבוקר והלילה טוב בלילה.
זה הנחת. כמה הצחיקה המילה הזו פעם. נחת.
אבל שניה תרשו לי.
נחת = מילון אורה
זה אומר ששום דבר לא נוח לך בפנים ואת בלחץ מטורף ויש ערימות של כביסה ומתקשר בדיוק לקוח לא שפוי שרב איתך על 40 מילימטר בתכניות שלו ואין לך מושג איך את סוגרת את החודש עוד שלושה ימים -
אבל אביגיל מסבירה למרים שאם היא קיבלה מכה אז השם בשמים ירפא אותה. ונותנת לה טופי (אין לה עוד שיניים, כן?) ומלמדת אותה לברך שהכול לרפואתה. חחחחחחח
ואז הלב לוקח את כל הצרות (המפורטות בפסקה לעיל) דוחף אותן לקופסא של ארטיק ממקסטוק (6.90 ש"ח!) ושם במקפיא.
ילדים, או לפחות היצורות הקטנות שלי
זה עבודה יומיומית על המידות, ועבודה יום יומית על הריפוי של כל הפצעים שלך.
הם התרופה לכל דבר.
ילדים זה כמויות של עייפות בלתי נתפסת, ושמחה. המון שמחה בלב שמעירה אותך לגמרי.
ילדות כאלו זה החיים שלנו. באמת.
לא, לא כיף. נכון.
אבל מה זה כמה טיטולים וקצת כיף לעומת הדברר הזה. עם הגומות. שלמד לומר לה לה לה.
אמא מאוהבת.

הארת מערכת: הטור והכותרת נכתבו בלשון הלצה והומור:)