ממליצה לך לעקוב אחרי הנשמה שלך:)

אחרי לבטים רבים החלטנו להציף את הסוגיה גם כאן.

שאריות הקורונה האחרונות (בתקווה) או תופעת לוואי? נשים מספרות על תופעה מביכה.
נשים שהיו עד לא מכבר נשים נורמטיביות, עם עבודה- או קריירה עסוקות בגידול הילדים בית ומשפחה התמכרו...
במקום להכין ארוחות צהריים מזינות, לשבת לקרוא ספר, לפטפט עם חברות, לצאת עם הבעל להליכה הן הולכות למקום אחר... כל יום כל שעה.

הן מתארגנות לקראת נאומים לאומה, מדליקות את המצלמה ומתחילות להסריט את עצמן, יש להן נאומים חשובים הסברים רעיונות אבל מה שמעניין אותן בעיקר, זה כמה כמה כמה...
צופות.
בהן.
טירוף שרק מתחיל בתקווה שיסתיים...
(סליחה, תיקון טעות בני הבית נהנים מארוחות גורמה כי... המתכונים יביאו עוד ועוד צפיות:)
יש לך רמקול ביד? לא בטוח שאת יודעת לשיר...
התופעה הזו מביכה, מאוד. בייחוד בשל ה'צורך' להעלות עוד ועוד ועוד 'תוכן'. מה שגורם לכמויות המידע הלא מדוייק מבחינה מקצועית, כשהוא נשמע בקולי קולות ברמקולים השונים. פתאום אותן נשים שהיו נשים מן המניין, עבדו במשרד כלשהו או בקליניקה הפכו ל'יודעות כל בכל מכל' - הן 'רבניות', יועצות, פסיכולוגיות, מנחות הורים, רופאות, מעצימות, ומה לא...
אז נכון.
יש להן רמקול.
זה לא אומר שכל מה שהן אומרות לתוכו אכן נכון.

דווקא אנשים מקצועיים, נזהרים שלא להשמיע כל דבר מעל כל במה בטח ובטח כשאינם יודעים מי ומי 'לוקחי שימעו'.

ומה אני למדתי מחלקיק השניה?!
שגם חלקיק שניה של מישהי יכולה להפוך למשהו מעיק...

שחלקיק שניה יכול להראות נצח.
טוב או רע.
מושלם מוגזם או מדכא.

שאני מקווה שאתן לא עובדות קשה מידי בשביל החלקיק הזה...
שבזוית העין הרבה דברים נראים כל כך יפים ונוצצים...
ש- וואוו כמה מותרות יש בעולם הזה?! וזה רק בחלקיק שניה...
שאפשר להדליק ולכבות אירוע ברגע אם רק תרצו בכך.

שלא משנה מה יש מאחורי הקלעים, הפריים זה מה שמשנה.
שאנשים משקיעים בשניית איכות ופחות בשעת איכות.

שאנשים איבדו את הצורך בפרטיות. ומספקים לאחרים את המציצנות והשיתופיות הבלתי נגמרת, כאילו זו הנורמה (מה עם "מה טובו אוהליך יעקב"?!)
שאנשים עסוקים בקוסמטיקה של החיים, פחות בבפנוכו.
שחלקיקי שניות של כמה נשים נראים לנו חיים שלמים ומושלמים.
שכל כך חבל על הזמן (!!) וצריך דחוף לעשות השתק, מי שחיה חלקיקי שניות ואת השאר משאירה מאחור.

שזה נואש - ששעותייך היפות תלויות בחלקיקי שניות שתשתפי את האחרות.

שעם עוד חלקיק ועוד אחד, איבדנו את זה לגמרי...

וכמובן, טשטוש הערכים הבסיסיים שאני ואת אמונות עליהם. צניעות, ענווה, ערך הזמן,השקעה בפנימיות, והעדר האלילות.
ולא, אל תקני את האמירה "אני בת אדם כמוך בדיוק, מה שרואים מכאן זו רק אלפית השניה מחיי" (רק משום מה אני משקיעה במה שיראו קצת יותר מידי)
רגע לפני מתן תורה - תבחרי בפנימיות. בקול שלך. בנשמה שרוצה רוח ולא גשם.
תתני לה להשמיע את עצמה. לפני, לפני שאת עוברת לסטטוס הבא...

אה וכמובן, איך אפשר בלי המלצה??
ממליצה לך לעקוב אחרי הנשמה שלך - היא מעלה אותך למעלה למעלה כל יום, למקומות שלא חלמת שתגיעי אליהם ושיש בך אותם עמוק בתוכך

הכותבת היא מצוות העורכות של אתר קול כבודה המוביל לאישה החרדית kollkvoda.co.il