רבי עקיבא ורחל 2021

התלבטתי מאוד אם לתת כותרת כזו מודרנית, ואולי מקוממת.
אבל... לא מצאתי כותרת יותר מתאימה.
את הפוסט הזה אני כותבת בדמעות, דמעות של שמחה!
למדתי בסמינר חשוב בירושלים עד לפני עשור, נישאתי לבחור למדן ושאפתן ב''ה שידוך מוצלח כששני הצדדים נרתמו לסייע לזוג לרכוש דירה התחלנו את החיים ב''ה בצורה טובה והודינו לה' על כל צעד ושעל.

אני עובדת במקצוע ריאלי ומכניס, ב''ה לאורך העשור האחרון בעלי למד בכוילל איכותי והיה ספון באוהלה של תורה. היו ימים קשים בהם הרגשתי שיש עלי עומס בעיקר לפני לידות, היינו לוקחים עוזרת כי הבנו שאחרי 9 שעות עבודה וחצי שעת נסיעה הביתה - אני לא יכולה לטפל ב4 ילדים מתוקים.
אני זוכרת ערבים שבהם בעלי היקר היה יוצא ללמוד סדר ג' ואני קורסת לישון, לא מבינה מאיפה הכוחות?? איזו עוצמה?? וכמה כמה אהבה יש לו ללימוד התורה.
בטח את קוראת ולא מבינה, למה אני כותבת בלשון עבר?

כשגברת קורונה הגיעה לבקר - היא הייתה שליחה משמיים להעמיד אותנו בנסיון קשה מאוד, בחודש שבט שעבר היינו אחרי מעבר דירה לדירה רחבה יותר ונאה ב''ה. אבל... כבר בחודש ניסן בסגר הראשון המעסיקים שלי - חברה גדולה שנשענה על הכנסות בעיקר מחגים פשטו רגל, ואני עם כ20 עובדות פוטרנו. זה היה הלם, שוק לא עיכלתי את זה, ולחשוב שזה היה מקום עבודה נחזק בקרב נשות מקצוע כמוני עם תנאים מעולים , שכר גבוה ובעיקר בעיקר סביבת עבודה נשית חרדית טובה ואיכותית.
אני זוכרת איך בכיתי, "איך נמשיך? מה נעשה??" מי מדבר על מקום עבודה חדש זה היה נראה שהעולם עוצר ולא ברור מתי יחזור לעצמו, הייתי ממש לפני לידה (מבחינת המעסיקים הם היו בסדר חוקית כי לא הייתה ברירה). איך נשלם משכנתא? איך נכלכל את הילדים? איך בעלי היקר שכל נשימה ונשימה שלו היא תורה תורה תורה! ימשיך ללמוד?

הייתי בסוג של דיכאון, התפללתי ייחלתי ולא הבנתי מה ה' רוצה מאיתנו?
יום אחד אחרי הסגר הראשון בעלי חזר הביתה מהכוילל, ובידיו 2 קלסרים גדולים. לא הבנתי מה קורה כאן? גמרא וקלסרים?? לא ספר חידושים...
"שאלתי התייעצתי ואני צריך לעמוד בהתחייבות שלי, לקחת אחריות ולדאוג לכל הצרכים שלך ושל הילדים"
אני עדיין לא מבינה מה הוא רוצה? הייתי אחרי יום מתיש עם הילדים, חצי רדומה...
"אני מתכוון לעבוד בלילות במקום סדר ג', אני אעבוד וארויח משהו..." הוא נקב בשמו של אחד מאנשי העסקים בקהילה שלנו, קבלן גדול והתחיל להסביר לי "הוא צריך מישהו נאמן שיעבור על דו''חות שונים ניירת חשבונות, כרגע המשרד שלו לא פעיל העובדת בחופשת לידה והוא רוצה מישהו שקרוב אליו פיזית שימשיך לנהל לו את הדברים, החברותא שלי סיפר לי על הצורך שלו ניגשתי אליו והוא ממש התלהב" הייתי בשוק.
אתה??
תעבוד??
"חתמתי על זה לפני כעשר שנים, וזה מה שאני מתכוון לעשות, למלא את החובות שלי - לפרנס אותך ואת הילדים"
כעסתי.
התאכזבתי.
בכיתי.
ריחמתי על עצמי ועליו.
לא הבנתי מאיפה זה צנח עלי...
זו שחלמה וגם הגשימה חלום של בית של תורה - עם אברך משי למדן ושאפתן.

אחרי יממה קשה שאני מתקשה להסכים עם ההחלטה של בעלי. אני מתחילה להבין שהמצב שלנו בכי רע, המשכנתא חייבת להיות משולמת והמינוס גדל.
אנחנו חייבים לעשות משהו.
את הכעס החליפה הערכה והערצה לבעלי, שאכן דואג ולוקח אחריות.
במיוחד שזו עבודה מהבית מונוטונית ויבשה, והוא כך אמר יעבוד בערב-לילה במקום סדר ג'.
אותו אדם מתגורר שני בניינים לידינו, איש ישר ונעים הליכות אכן שילם בזמן ואפילו פרגן מעבר.
נולד לנו בן מתוק ילד חמישי, ואני אחרי חופשת הלידה התקבלתי לעבודה עם שכר הרבה יותר נמוך שליש כמעט ממה שהרווחתי לפני כן, אבל אין מקום להתפנק הולכים על מה שיש.
הקבלן התרגל לסוג העבודה של בעלי והיה לו נוח במיוחד הקרבה הפיזית, מה גם שבעלי החל לייעץ לו והתגלו כשרונות מיוחדים.
עם הזמן הוא הרחיב את שעות עבודתו וסגר ועוד סגר גרמו לשקיעה בעבודה והזמן החל לזלוג גם לחלק מסדר ב'...
אני רואה ועיני כלות, הכסף כבר לא היה הדבר הכי נחוץ יכולנו להצטמצם עוד קצת, אבל הוא נשבה בקסמי הנדל''ן וסוג העבודה גם הוא השתנה אט אט מניירת לפגישות מפגישות לקידום של בנייה באיזורים מסויימים... אבל הניירת נשארה ערימות על ערימות לתוך הלילה הוא שקע בחישובים וארגונים.

אני כבר התאוששתי מהלידה, ופתאום בערב אחד כשהלב שלי התגעגע למנגינת הלימוד ולטלפונים של החברותא שלו, החלטתי להציע לו דיל.
זה נשמע מוזר, אבל זה מה שעשיתי, אני אטפל בניירת ואתה... תלמד.
ראיתי את האור בעיניים שלו אבל הוא מיד כבה " באמת?? איך?? איך תספיקי גם וגם?? לא יהיה לך קשה?"
"תן לי לנסות, אני רוצה מידי כדי לא להצליח"
"אני אשאל את הבוס"
מדובר היה בעבודה טכנית ולקונית לחלוטין, הבוס הסכים העיקר שהעבודה תיעשה ושתשמר הדיסקרטיות של הפרטים בניירת.
ידעתי! מאור שבה מחזירה למוטב.
ניסינו.
הצלחנו.
הניירת מסתבר אני עושה הרבה יותר מהר ממי שרגיל להתעמק בכל דבר לא עניינו אותי הדברים שמעבר התמקדתי בעבודה הלקונית.
והוא, אוהוו שקע לו בסוגיות על סוגיות וחזר עם אור בעיניים.
ועכשיו, כשאני כותבת לכן אני בוכה מאושר. נכון אני קצת יותר עייפה קצת פחות ישנה אבל בעלי?? מאושר ואני עוד יותר.
תגידו לי אתן?
איזו כותרת יותר מתאימה מרבי עקיבא ורחל של 2021?
ב''ה שזכיתי.
ואני בטוחה שעוד אזכה הלאה...
לפעמים משברים מזמינים אותנו ליצירתיות.
זה לא היה לי קל... אבל הגעתי ליעד