ומה איתי? 'רק' בת 26 / שיתוף כואב

אני כותבת פה ורוצה לשאול, מי מכיר אותי?
מי ידע מה אני חושבת???

היומולדת שלי של גיל 26 עוד כמה ימים,
אבל היומולדת של אחותי בגיל 30 זה חודש אחר כך..

חברות שלי עם ארבעה- חמישה ילדים,
אבל אני השנייה בתור

חברות שלי שולחות ילדים לחיידר,
אבל אני הרווקה המשנית...

חברות שלי כבר 6-7 שנים מדברות על הלילה של חג שבועות שהן לבד
אבל אני כל הלילות לבד..

מרגישה זנוחה מאחור לפעמים,
לא שלא מציעים לי בכלל,
אני גם בשידוכים, נפגשת וכו'
אבל, כן, יש לה אחות גדולה...

ומה אני?
האחות הקטנה..

את היומולדת שלי יחגגו בקלילות,
אה, 26?
בסדר, לא נורא..
מה זה לעומת 30????
וכך כל שנה מחדש...

אחותי כבר מזמן קיבלה פטור מעזרה,
כי היא רווקה מסכנה,
וכי שוב היא עצובה/ שבורה/ במצברוח רע/ קיבלה תשובה שלילית...
ואני?
אחת מהילדים בבית, כמובן שצריך לעזור תמיד...
כאילו שלרצון של להקים בית אמור להיות גיל מסוים 21 וחודש זה בסדר לרצות ולבכות או 24 וחמישה חודשים.
מי קבע את זה? מי יודע כמה הכרית שלי נרטבת כל לילה ?
ומה אתן יודעות החברות 'הצעירות' שלי ששולחות את ילדיהם לחיידר ואת הבת לכיתה א'.
תסתכלו לי בעיניים ותנסו לחשוב על שידוך אולי אצלך בראש נמצא הרעיון?!

מול החברות המשותפות,
אני האחות הקטנה

מול הדודות המצקצקות,
אני האחות הקטנה

מול החברה השופטת,
אני האחות הקטנה

מול האחיות הנשואות,
אני האחות הקטנה

אז למה מבפנים,
אני מרגישה כל כך כל כך זקנה????