שמי שרי (שם בדוי) אני בחורה בת 28?
מי שבתוך העניין וודאי יודעת מה המשמעות להיות בשידוכים בגיל כזה.
קודם כל הלבד הזה, כן הלבד הזה שנראה שלא יגמר.
לילה לילה למצוא תעסוקה והיסח הדעת, מהמחשבות ומהקושי ובעיקר מהמבט של אמא...
כן אמא שדואגת וחושבת עלי ורוצה רק בטובתי, בעצם הכי הכי בטובתי.
העצב שניבט וניכר בעיניה והכמיהה האדירה לראות אותי מאורסת כבר.
ואני...
אני מסתובבת למטה בחושך באוויר הצח ועיני נשואות לשמים לדממת הליל. דממה באוויר.
פה ושם נראים הבזקים של ברקים, קול הצרצרים נשמע היטב ומתמזג יפה עם השקט והאוויר הצח.
אותו לילה חשוך..
אלפי כוכבים מאירים מהשמים כאומרים לי: תתעודדי!!
גם בתוך החושך והכאב יש תמיד את אותם אורות קטנים ומנצנצים שכאילו מדברים אלי ואומרים:
היי, אל תבהלי, את לא לבד!
גם בתוך החושך הנה תראי אותנו, האור הקטן, שכבר מתחיל לנצנץ..
ובמהרה האור הזה יהפוך לאור כמו הירח, בהתחלה כמו של תחילת חודש, מן בננה כזו.
אבל יגיע גם הרגע של תאריך ט"ו בחודש בו הירח מתמלא ונהיה עגול שלם שלם. במהרה במהרה!!!
ממשיכה לפסוע בחשכת הלילה עם דמעות בעיני וחושבת מתי כבר אזכה?
מתי?
כי בדידות זה חודר לנבכי הנפש. זר לא יבין זאת.
והירח, אותו ירח מחייך אלי ואומר "הזמן הכי חשוך בלילה זה רגע אחד לפני עלות השחר בו האור מאיר ובשניה אחת הקב"ה יכול להפוך הכל".
אבא, אני מתחננת שזה יהיה בקרוב בקרוב בקרוב!!!!
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: