ברחמים וחמלה: תרשו לעצמכן לסלוח לאמא/ אודל קליגר

הבוקר לאחר שהמאמר עלה לאתר נתבשרנו בצער רב על פטירת אמה היקרה של אודל קליגר מרת רבקה ברכה לנגר ע"ה .
תנחומינו למשפחה היקרה, שלא תדעו עוד צער.
מאמינים שהדברים יהיו לעילוי נשמתה הטהורה, 
צוות האתר וההנהלה.

הטור נכתב לפני פטירתה.

רובכן שמעתן על מבצע ההטסה שלנו האחים לנגר את אמא -שחלתה שנית בקורונה באומן, שם הכל בתת תנאים ולא היה אפילו חמצן לתת לה. כדי להציל את אמא שלנו הטסנו את אמי במבצע בזק לארץ לטיפול.

חשבתי להעלות את הנושא שבהרבה מאוד מצבים בחיים שלנו, כשגדלנו ואנחנו גדלות, לא משנה אם אנחנו בנות 60 או בנות 15, יש לכולנו מקום בל מול האמא. על מה שהיא לא עשתה כמו שצריך, שאנחנו יותר חכמות, שאנחנו יותר מבינות, איך היא לא הייתה רגישה בזמן מסויים או איך היא עשתה כל דבר אחר...

מאוד כדאי שנבין שעד שאנחנו לא נגיע למקום שבו אנחנו משלימות עם הסיטואציה שעברה עלינו במהלך החיים, וברחמים וחמלה הופכות את זה מול הדמות של אמא, זה יעבור הלאה. כלומר אם מישהי תגיד 'אני הייתי עושה משהו אחרת' או 'אני הייתי קמה ומשנה', אבל האמא היא לא 'אני' אז היא לא יכולה הייתה לעשות את זה. כשאנחנו בהתנשאות על הדמות שמולנו, במקרה הזה - אמא, גם אישה שחושבת שזה כביכול רק מול אמא, זו טעות. אם לא ננקה את זה מול אמא, זה יעבור לבן הזוג ואת אותם טרוניות ואת אותן התלונות אנחנו נעשה מול בן הזוג. איך הוא לא מבין? איך הוא עושה ככה? ושוב פעם הגאווה שלנו תיכנס.

ואם גם שם לא נתקן, זה יעבור לילדים שלנו והם יחזירו לנו את זה מול הפנים שלנו.

השבוע הזה אני באמת חוויתי סיטואציה מאוד מורכבת. גם לי היו חיים מאוד מורכבים מול אמא שלי, חיים לא פשוטים. אמא שלי הייתה אלמנה צעירה בת עשרים ושמונה, שהייתה לביאה שניסתה כל מה שהיא רק יכלה לעשות עבורנו. אבל עדיין בתור ילדים, היה לנו המון מה להגיד לה. את זה היא לא עשתה בסדר ואת זה היא לא עשתה בסדר...

אני רק חושבת על השבוע הזה שעברנו, כל האחים. אומרים שבכל דין יש חסד נסתר, ומה החסד פה במצב של אמא שלי? ה' בתוך שבוע אחד שבו גרם לנו להבין שהיא בין החיים לבין... גרם  פתאום כל החמלה שלנו וכל הרחמים שלנו לצאת ואנחנו אומרים 'אמא את מדהימה!'

כמה היא רצתה לשמוע את זה מאתנו כל השנים ומהגאווה שלנו לא נתנו לה לשמוע את זה. תמיד היינו החכמים, המבינים, שאלנו 'איך לא עשית את זה? איך לא אמרת?' ובתוך שבוע אחד הקב"ה נתן לנו טיפולים פסיכולוגיים של שנים.

מה שיש לי להגיד בכל זאת, שזה לא משנה אם את בת 60 או בת 80, אנחנו חייבות לקחת לעצמנו רגע מסוים של חמלה אמיתית, לא רחמים על מי שנורא מסכן אלא חמלה אמיתית, של אם אני הייתי במצב שלה לא בטוח שהייתי נוהגת אחרת.

אם אני מנסה להקיש את זה על המצב של אמא שלי, כשהיא אלמנה בת 28 עם חמישה קטנטנים, שהיו חיות טרף, רק תראו אותנו היום איזה נמרים אנחנו, אז תבינו עם מה אמא שלי התמודדה. אני יכולה לשאול  'האם הייתי נוהגת אחרת'??? למה, מי אני בכלל שאני אחשוב שאני יותר מבינה או יותר עושה ממנה?

הרי גם אנחנו  ביומיום מול הילדים שלנו מוצאות רגעים בהם בא לנו להפוך את הבית ואת החיים מתוך 'אני לא יכולה יותר, נמאס לי, נשבר לי'. אף אחד לא דן אותנו, אבל בעוד כמה שנים הילדים יכולים לדון אותנו שלא עשינו ככה ולא עשינו אחרת.

לכן היום אני באמת ממליצה לכל אחת וזה לא קל, אני יודעת שיש הרבה נשים עם מורכבויות מול האמא, גם לי קשה ולכולנו קשה כי זה דברים שיושבים לנו בנפש כבר עשרות שנים, אבל ברגע שנבין שאמא עשתה 100 אחוז ממה שהיא יכולה הייתה לתת לנו, אנחנו צריכים בעיקר להוקיר על זה תודה.

אתמול בלילה עליתי לכסות את הילדים, הרמתי את הקטנצ'יק לשירותים, פשוט מרחמים של אמא ואמרתי לעצמי 'רק שיזכור, שיזכור איך קמתי בלילה וכיסיתי אותו'

כל אמא דואגת לילדים בנתינה ומחשבה. אין אמא שקמה בבוקר ואמרה 'היום אני הולכת לצער את הילדים שלי. טעות. כל אמא בבסיס שלה רוצה את הטוב והמושלם לילדים, אז בואו ננסה להכניס את החמלה הזו.

זה לא קל, במיוחד בתקופה הזו. הרבה נשים שיתפו אותי, במיוחד בשבוע האחרון, שהם לא הספיקו להיפרד מאמא שלהן. קורונה, נשים בנות 62, צעירו שנפטרו והבנות שלהן אומרות לי 'את לא מבינה באיזה ייסורים אנחנו נמצאות', על זה שהן לא הצליחו להיפרד יפה מהאמא והיה להן המון המון על הלב.

אני חושבת שאנחנו בתקופה לא כל כך קלה, אבל ברגע שנוכל לסגור את המעגל המשפחתי סביבנו בצורה חזקה של רחמים ואהבה, נוכל לעבור כל תקופה שבעולם.

אני מדברת מקירות לבי אחרי כל מה שעברתי, ואני מאחלת לכולם אפשרות לחמול, לרחם ולאהוב ובעיקר לסלוח כי אין אנשים רעים בעולם, יש אנשים שרע להם וקשה להם. אם לך יש טיפה כביכול התנשאות כי את חכמה יותר או מבינה יותר, בואו ניקח את זה כדי לעשות טוב בעולם.