כשאומרים לכם את המילה גירושין, מה היא מעלה בכם? גועל, שאיפה כמוסה בסתרי הלב? פחד?
אצלי היא מילה שמציינת פרק חדש.
אני יכולה לחלק את חיי לשנתיים: לפני הגירושין של ההורים שלי ואחרי.
בפעם הראשונה בה פגשתי במילה הייתי בת 9 ומשם חיי השתנו לתמיד. ההורים שלי היו לקראת גירושין כשהייתי 9 וחזרו. הם התגרשו סופית כשהייתי בת 20, בדיוק כשהתחלתי שידוכים.
אני זוכרת את כששמעתי מאבא שלי שהם נפרדים, הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי, הרגשתי שהעולם נעלם לי והכל נהיה שחור. זה היה פרק חדש בחיי בו הבנתי שכל מה שנראה לי יציב יכול להעלם. הבנתי שאין לי על מי לסמוך ובאותו רגע הילדות שלי מתה. אין תום, אין ילדות.
ההורים שלי גם, בפרידה הראשונה וגם בגירושין, עשו הכל בצורה הכי יפה שאפשר. בצורה אירונית אפשר לקחת אותם כזוג לדוגמא לעניין הגירושין. הם מעולם לא השמיצו אחד את השני, ההיפך הם תמיד הזכירו לנו שהם ההורים שלנו ועלינו לכבד את ההורים בלי קשר לקשר ביניהם.
בנערותי הייתי ילדה עצובה. כל שמחת החיים שאפיינה אותי לפני גיל 9 נעלמה ותחתיה הופיעה נערה כבדה עם אבל בלב. הכי גרוע שלא יכולתי לשתף אף אחד במה שעברתי והקשר שלי עם בורא עולם התחזק במהלך השנים הרגשתי שהוא הדבר הכי יציב בחיים שלי.
קשה לי להיזכר בשנים האלה, סחבתי כאב אדיר בלב והיטיבה להגדיר מישהי שהכרתי: "גירושין זה כמו להיות יתומה רק בלי היתרונות"
היום המילה גירושין היא לא מילה זרה, אבל כשהייתי בכיתה א' אני זוכרת את ציפי (שם בדוי) שהייתה הילדה היחידה בבית הספר שהייתה בת להורים גרושים. הייתי בשוק לראות את הבית שלה בו היא גרה עם סבתא ואמא שלה. כיום יש בתי ספר שאפשר להצביע על הילדה היחידה שההורים שלה לא גרושים או פרודים. זה נראה לנו רגיל, אבל זה לא, כל כך לא.
מצד שני הגירושין האלה היו גם הדבר הכי טוב בחיים שלי. למדתי שנישואין וזוגיות זה לא דבר מובן מאליו בכלל, כך שאחרי החתונה, אני ובעלי יודעים עד כמה קל לשבור אמון, לפרק בית, ושנינו יודעים שאנחנו בזוגיות הזו בגלל בחירה ולא בגלל חובה. בכל יום מחדש אנחנו מזכירים לעצמינו שאנחנו ביחד מבחירה. אני לא לוקחת שום דבר אצל בעלי כמובן מאליו כי אני מלאת הערכה לבית שלנו.
אנשים חושבים לפעמים שזוגות גרושים היו בדרך לשם מתחילה וזה ממש לא כך.
תקראו את השורה הזו מספר פעמים: כל זוג יכול להתגרש.
כן כן כל זוג. אם לא מטפחים את הגן הוא עלול להפוך לשדה קוצים ולשדה מוקשים ובגלל זה בסדרת הכתבות הקרובות ניקח את נושא הזוגיות שקרוב לליבי וניגע בו כדי שיהיה פחות דמעות על המזבח ויותר אהבה בעם ישראל
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: