אני לא מתביישת, פשוט קפוא לי!/ מיכל ג.

השלכות הקורונה על עולם השידוכים ועל החלטות הרות גורל.
ברוך ה' כבר תקופה שאני בשידוכים, ובעזרת ה' ועם הרבה תפילות, התקופה הזו לא תהיה עוד ארוכה מאוד. אבל בדרך אל השידוך המיוחל עומדות הפגישות. 
בימים כתיקונם הפגישות הללו מתחילות מלאות מבוכה, אחר כך התלבטות בין כוס מים, מיץ תפוזים או משהו חם ובהמשך שיחה שהיא לפעמים נחמדה ולפעמים קצת פחות. ויש גם פגישות כאלו עם שתיקות משמימות…ואם חשבתי שרק בפגישות כך אפשר לשתוק, הגיעה לה גברת קורונה וסתמה לנו את הפה עם מסיכה:) ואני חושבת יותר לפני שאני מדברת להוריד את המסיכה או שזה לא שווה את זה…
בהתחלה תקופת הקורונה הייתה בדמדומי החורף ותחילתו של הקיץ, אז הפגישות שלי העתיקו את מקומן. לא עוד לובי של 'רמדה' או 'כפר המכביה', עברנו לגן סאקר, לגן הוורדים, לגינות השכונתיות ולחצרות של חברות של האמהות שנדבו את המרפסות כדי שה'צעירים' יוכלו להיפגש. 
אבל… אחרי כל קיץ מגיע חורף והשנה, כשלצערי עוד לא פגשתי את המיועד ואל החורף הקר התווספה השאלה "אז איפה נפגשים" והפעם ברצינות.
אולי אני כותבת קצת בבדיחות, אבל זו שאלה רצינית מאוד וקשה ביותר. אין בתי מלון, אין בתי קפה והתסכול מהסיטואציה אפילו גרם לי לרגע לחשוב לדחות כל הצעה עד לקיץ הבא. אבל כמו עונות השנה גם לגיל יש נטיה להתחלף ואני לא רוצה לחשוב על  לחכות בשקט חצי שנה רק כי יש קורונה ויש קור. 
כולם כל כך רוצים לעזור ומוכנים לנדב את הבית שלהם לצורך הפגישה אבל עבורי זה לא תמיד נעים. אני יודעת שלא מצוטטים, שמשתדלים לתת פרטיות אבל לשבת בבית של מישהו אחר זו פשוט תוספת לחץ לסיטואציה שהיא גם כך מלחיצה, בטח כשלא תמיד מתחשק לי שידעו שאני נפגשת ועם מי בדיוק. 
כך אני מוצאת את עצמי קונה כרטיס לרכבת מירושלים לבית שמש ויושבת עם בחור בתחנה פשוט כדי להתחמק מגשם סוחף. עם בחור אחר נפגשתי מתחת לגגון של חנות ועם אחר פשוט דאגתי ללבוש שני סוודרים, קפוצ'ון, מעיל וכפפות כדי שלא למצוא את עצמי קופאת בחורף הירושלמי. 

לא אוהבים לדבר על זה, אבל אין ספק שזה משפיע על היכולת שלי להיות נינוחה ורגועה בפגישה מה שבתורו משפיע על איכות הפגישה כמובן.  ומה לעשות שכשאני קפואה מקור והשיניים נוקשות - הפגוש מצהיר לשדכן "היא נראה לי ביישנית…" ולא אני לא ביישנית, אני אנושית שקר לה כשקר נורא.
כשדיברתי לפני מספר שבועות עם שדכנית היא סיפרה לי שהיא גם כן מסתבכת ולא מעט זוגות כבר אמרו לה שישמחו להיפגש, אבל כשיתחמם. 
בקיצור, בשבילי מדובר בעוד תקווה ועוד סיבה לתפילה שהקורונה תגמר, שההגבלות יוסרו ואולי אולי סוף סוף אוכל לפגוש את המיועד ולא משנה אם אשתה מים או מיץ תפוזים ולנהל שיחה סבירה בלי יותר מדי מעילים ועם שיניים שלא ינקשו.
ואם שידוכים זה ניסיון לא קל, בקורונה הוא מקבל מימדים אחרים … פתאום כל העולם נעצר לו, אבל דווקא אנחנו לא נפסיק את השמחה.
בברכת בשורות טובות ואשמח לשמוע מכן רעיונות על מקומות אפשריים ולא קרים