זה קרה לפני כמה חודשים, כשכל העולם רעש וגעש סגר רודף עוצר רודף סגר ועוד היד נטויה...

אז הבנו את זה. צריך להסתגר בבתים להיזהר להישמר. אבל...

אז הבנתי שבעצם אני ממש לא מרגישה בבית. להיפך, מרגישה שבחוץ יש לי יותר ביתיות ופרטיות.

אנחנו ב"ה מספר נפשות בבית, אבל מה? אין לי מספיק 'חדרי זום' להקדיש לעידן החדש הזה.

וכשלגדולה יש זום, או לי או לבעלי אנחנו צריכים להשתיק את כולם, ללכת על קצות האצבעות, בזהירות ובשקט, ושהנוף כמובן יהיה תמיד מסודר.

הפלישה הלא מדוברת לבתים שלנו עוד יותר מציקה לי.

מישהו נכנס לפרטיות שלי, ועם כל הכבוד לסגר, הוא פשוט גורם לי לצאת מהבית כדי להרגיש קצת בבידוד:)

גם את חווה כך את הזום?

רוצה לתת לי ולאחרות טיפים?

כל כך מתסכל לחיות כך. מה גם שזה לא נראה שיש שינוי באופק, להיפך במקום העבודה שלי מתלהבים מהזום וממציאים ישיבות צוות נוספות מידי שבוע בשבוע.

לי נמאס, אשמח לרעיונות טיפים יעילים ועוד

שלכן

יעלי

אינטרנט קורונה זום
מצאתן טעות בכתבה? כתבו לנו כאן
למאמר זה התפרסמו תגובות
תיבת תגובות

זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה

טוען תגובות…

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה