שו"תפות: אמהות בקורונה, אולי יש לכם עיצות?

שלום וברכה, שמי יעל, אני עקרת בית ואמא ל-8 ילדים שהקטן שבהם בן 2 והגדולות תאומות בנות 13, מתוכם 5 לומדים בבי"ס.

זהו אני איבדתי את זה!!

כל יום מחדש בתקופה המאתגרת הזו אני מוצאת את עצמי מתוסכלת. כל בוקר מלחמה מי ישמע שיעור בטלפון (יש לנו 3 ניידים) ובכלל, תודה לה' שהם לומדים, כן?

אז על הקטנה שבכיתה א' ויתרתי. אצלה אני בודקת כל כמה ימים לאיזה עמוד הגיעו בכיתה. אצל התאומות שבכיתה ח' מאוד חשוב למורות שיהיו בשיחת הוועידה כי שנה הבאה הן עולות לתיכון, רק שאחת מהן אוהבת לימודים והשנייה לומדת רק כי אמא אמרה שזה חשוב לקראת הסמינר. השתיים האחרות עושות 'אן דן דינו' והשלישי שלומד בתלמוד תורה בכיתה ג', טוען בקולי קולות שהתורה שלו יותר חשובה.

כאן מתחילה מסכת שיגעון. מזל שהקטן חזר למשפחתון, אחרת, חוץ מהכל גם הרגל שלי הייתה תפוסה. בין לבין ארוחת בוקר משולבת בארוחת צהריים, מכונות כביסה, מייבש,  צרחות בכל פינה כמעט, תלונות שהשיעור ארוך, שהמורה לא נכנסה עדיין לשיחה והשיעור היה צריך להתחיל לפני 10 דק', להיא כבר אין כח, הוא רעב והיא צמאה, הם רוצים לדעת מתי יורדים למטה וגם עשרה עמודים לא יספיקו לתאר מה קורה כל יום, כל רגע וכל שניה בביתנו.

אני בטוחה שכמוני יש הרבה ואני לא היחידה.
אשמח שתייעצו לי איך להיות יותר רגועה ויותר שפויה.
תודה יעל מאלעד