אמא מעיר אדומה: גם אני מותשת אבל יש משהו שמחזיק אותי...

קשה לי, נמאס לי, ומרגיש לי לפעמים בלתי נסבל. משהו כאן לא הגיוני, להיות בבית עם 5 ילדים כשהגדול בן 8 והקטן נולד לפני חודשיים. בית של 3 חדרים בלי מרפסת, דירה ישנה מאוד, הרגשתי שכבר אין לי כוחות.

לא התארחנו כבר כמה חודשים בשבת, את הורי פגשתי מהחלון בלבד כי הם בקבוצת סיכון. הילדים אתן יודעות בלי מסגרות סדירות, והאמת? ממש מלחיץ אותי לשלוח אותם למוסדות גם כשפותחים. הבת שלי ביומיים הראשונים לפתיחת השנה הייתה צריכה בידוד, כמה קשה זה היה נאלצנו להצטופף עוד יותר בבית הקטן, להיות קשובים לה ולתת לה כל מה שהיא צריכה לאורך שעות היממה חוסר העצמאות הזה והקושי הנפשי שנגרם לה מכך היו קשים מאוד.

ב"ה אנחנו בית שנמנע מלחשוף את הילדים למדיה וסרטים, מנסים להחזיק כמה שאפשר כך. גדלנו כך ורוצים שהילדים יהיו יודעי ספר, אז הנשק היחיד שיש לי הוא אוכל טוב ודיסקים לשמע או קווי תוכן של העירייה. תאמינו לי שאני נואשת, בסגר הראשון הגענו כבר לשמיעת סיפורי חנוכה ופורים...
לא יודעת מה איתכן אבל לנו זה היה ממש קשה, איך בעלי אומר? "כל רגע כזה הוא הצלת חיים, אנחנו לא יודעים את מי הצלנו בבידוד הזה" - וזה ממש כך כמו שלא יודעים את מי מדביקים לא יודעים את מי מצילים.

לפני כמה ימים מצאתי את עצמי יושבת ובוכה נשברתי זהו. לא יכולה יותר.

אבל אז חשבתי על הכוח שלי ושלך, ושל כל האמהות בישראל שכל רגע ורגע שלהן בבית עם הילדים מציל חיים!! כי אם אומרים שילדים מדביקים ונדבקים בלי תסמינים וזה מסכן מבוגרים או אנשים בסיכון(!!).

פתאום נפל לי האסימון - אנחנו בעצם הראשונות בשרשרת שמאפשרות כאן להציל חיים.

וזה, זה מה שמחזיק אותי... המחשבה הזו שאנחנו הידיים החזקות שמחזיקות את הבתים שלנו בכל הכוח בסגר, בחופש, בעוצר הלילי, בחגים וב"שגרה" הקייצית וכנראה גם החורפית. אנחנו הסמל והכוח שיש להרבה מאוד אנשים בסיכון. אנחנו מצילות חיים.

אני יודעת שאוהבים לדבר על כמה נפטרים יש וכמה מאומתים, זה חשוב לדעת. אבל לא פחות חשוב לזכור כמה חיים נצלו בזכות אנשים ששומרים על ההנחיות, שמקפידים על בידודים וסגרים, לא בגלל הקנסות אלא בזכות ערך החיים שיש להם.

ולסיום, משתפת אתכן בקונפליקט הכי גדול שהיה לי במהלך התקופה הזו. כל כך חיכיתי שהם יחזרו למוסדות מצד אחד, מצד שני כל כך חששתי מבידודים ומהידבקויות. ואז הגיעה המתנה הזו "מחזירים למוסדות" - אני לא נכנסת בשום צורה לענייני פתיחת החיידרים, שכל אחת תעשה כעצת רבותיה ואני מאמינה באמונה שלמה שהעולם מתקיים בזכות הבל פיותיהם של תינוקות של בית רבן. אבל, מה שברור לי שלי באופן אישי יש אחריות על הילדים שלי. רוחנית גשמית ונפשית, באיזור שלי התאגדנו מספר אמהות וביקשנו מהמנהל שהלמידה תהיה באוויר הפתוח עם מסיכות ומרחק, מדובר בת"ת מאוד טוב והפלא ופלא המנהל ראה שיותר מ20 אמהות פנו אליו בבקשה כזו ונענה מיד.

בואו נהיה יצירתיות, נבין שיש כאן בעיה שנשים בחכמתן יכולות לפתור, מצד אחד הצלת חיי אדם, מצד שני הצלת הרוחניות של הילדים ושל העולם.

אמהות, ממליצה לכן לפנות עוד היום למנהלים, לרבעס ולמי שאתן יכולות לבקש שהכל יהיה בכללים מחמירים.

חוץ מזה שלי כבר אין כוח לעוד בידודים או חששות של בידודים.

יש לך שיתוף לשלוח לנו? שלחי למייל: kollkvoda@gmail.com