השנה זה יהיה אחרת/ הילה ויצמן

השנה זה יהיה אחרת.

כשנשב שוב, בפעם השנייה בתוך חצי שנה, עם משפחתנו הגרעינית בלבד ונטביל את התפוח בדבש, נזכור שאצל הרבה אנשים הדבש כבר לא מתוק. 

ההבנה הזאת תכה בנו גם כשנאמר לראשונה השנה ''אבינו מלכינו מנע מגפה מנחלתך'' ובפעם הראשונה בחיינו המילים הללו לא ישמעו לנו מוזר.

זה יקרה לנו שוב בתפילת מוסף (רק למי שיזכה להיכנס לקפסולה), במילים ''מי ברעש ומי במגפה'' של הפיוט המרטיט ''ונתנה תוקף'', שיקבל השנה יחס מועדף, למרות שכבר יש לו בהחלט מקום של כבוד.

זה יקרה לנו ויפגוש אותנו החג הזה, עוד עשרות פעמים. 

הרגע הזה, שבו יפול לנו האסימון ונבין סוף סוף מה קורה איתנו ובאיזו מציאות הזויה אנחנו חיים, מציאות שבה הולכים לישון בלילה עם ילקוט מלא כל טוב ובבוקר מגלים שהוא חסר תועלת בעליל...

לקראת מה אנחנו הולכים - אף אחד עדיין לא יודע, 

קרוב לוודאי שגם המומחים שם, בוועדת הקורונה המחודשת, גם מסתפקים בעניין. 

חוסר הוודאות היא התחושה הוודאית ביותר כרגע.

אבל מה שבטוח יקרה השנה, מה שלא קרה כנראה אף פעם, זה שבפעם הראשונה בחיינו, כשנגיד ''מלוך על כל העולם כולו בכבודך'' - נבין את המשמעות האמיתית של המילים הללו. וכן, זה גם יהיה לנו הרבה יותר קל :)

''שמך נאה לך ואתה נאה לשמך''.