והנה אני כאן,
תחת השמים.
ומקומי נע ונד
באדמה או בשמים?
רגלי מחפשות יציבות,
והראש שואף לשמים
צמא למעט מים
רק שלא אתפזר,
רוצה נר-
שיאיר את הדרך
המכוסה בערפל
ובחומר תפל
והימים עסוקים ,ממהרים
"זה עניין של זמן"
שחים לעצמם
וממשיכים להתנסות
וככה עוברים השנים,
ואני בין הצללים,
עם נר קטן
ממשיך להשלים
עוד ועוד
חלקים שנעלמו מתוכי להגשים..
התחדש לי החודש הזה
כנסתר שהתגלה,
רק תפתח את הלב
כך אמר לי אבא אוהב,
אסוף כמה שיותר חלקים
ומהם תשלים חסרים,
נצל כל רגע לבל תאבד השפע..
תחשוב רק רגע ש...
לא כל יום מתגלים מעצמם
רצונות עמוקים לשינוי,
תובנות של קירוב וריצוי,
אמונה עם תקוה
שפסיעה ועוד פסיעה,
תוביל לשינוי..
אין זה- כי אם הזדמנות אמיתית לגילוי...
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: