בא לי לחזור לכיתה א' /שיתוף מרגש

ממרומי גילי אני מסתכלת עליהן מהחלון, כל שנה מחדש. והלב שלי יוצא...

אני בת 29 ממתינה לשידוך ומקווה שהראש השנה הקרוב יהיה האחרון של הרווקות שלי.

בבוקר הזה של ה1.9 אני עומדת סמוך לבית הספר - לא אני לא מורה... ומביטה בהן בתמימות בחיים האלו שמתחילים משהו חדש מרגש ברוך והעדינות. 'עולה לכיתה א'. יש לה פרצוף מיוחד כזה לילדה הזו... משהו שאין לו אח ורע. מבט מלא מוטיבציה, סקרנות וחששות.

גם אני רוצה!!! את הרעננות הזו, הריח החדש הזה עם ילקוט ותלבושת ישר מהניילונים. התפילה מכל הלב והחלומות שרק מתחילים להירקם.

אבל אני? הולכת שוב לאותו משרד כל בוקר, עם אותו התיק. והסידור שכבר מתפורר מרוב דמעות... כך בלי לפגוש חברות חדשות ובלי לחלום.

כמו רובוט משוכלל.

ולמה אני משתפת אתכן? לא כדי להתבכיין, כדי להזכיר לעצמנו שכל שנה היא 'כיתה א'!!!! כן. ה' מחכה שנתרענן, שנרגיש כמו אותם ילדות בכיתה א', כל שנה יש בה גזירות חדשות. אפשר להפוך הכל, רק צריך לרצות, לחלום ובעיקר להתפלל...

אם אתן במצב שלי בואו ביחד נחליט שהשנה אנחנו עולות לכיתה א', עם כל הברק בעיניים, הלב התמים שלא יודע מה זה לחוות דחייה ומאמין שילדי כיתה א' הם הכי מאושרים בעולם. בואו ניתן לכל יום חדש שבא הזדמנות לרענן אותנו.

תכלה שנה וקיללותיה תחל שנה וברכותיה