יומן רווקות, רק הוא יודע מה טוב בשבילי/ יעל ברון

אמונה פשוטה שהכל מכוון מלמעלה ולא סתם מכוון - אלא הכל נעשה לטובתנו, 'אין רע יורד מן השמים'!

אני חושבת שבתקופה של המתנה מעייפת כמו תקופה של 'רווקות מאוחרת' לאמונה יש תפקיד עיקרי, בסיסי ממש ביכולת שלנו לשרוד אותה בשפיות. לי אישית היא היתה קרש הצלה ממשי, זה מה שהחזיק אותי ברגעים המביכים והמעייפים ושמרה עלי שלא אפול חלילה למצב של אכזבה, עצבות או יאוש. 

גם כשהרגשתי שכלו כוחותיי, או כשצפו בראשי מחשבות 'כפירה' כמו: "למה דווקא אני?" / "איך זה שכל חברותיי מסביב כבר מאושרות ורק אני נסחבת?" / "מתי ייגמר הסיוט הזה?" וכדומה – הייתי משננת פעם אחר פעם כמו מנטרה – שהכל משמיים, והקב"ה מוליך אותי במסלול שהכי מתאים לי!.

יום אחד, הרבה אחרי שנישאתי – ראיתי בחוש איזו ברת מזל אני שהקב"ה הוא זה שמכוון את צעדיי בלי להתחשב כלל ברצונותיי...

***

כל אחת מכן, ודאי נתקלה (ולו פעם אחת בלבד) בשם של בחור 'נחשק', בחור שמרבים לדבר עליו כשמגיעים לסוגיית השידוכים, מסוג השמות שכל בחורה מאחלת לעצמה לזכות ולהיפגש איתו. - כזה היה דוד שרביט (שם בדוי). הוא היה בחור עם שם מאד טוב, למדן, שטייגניסט אמיתי, נראה טוב, ממשפחה טובה שלא חסר לה כלום...

גם אני, כשאר חברותיי - חשקתי בהצעה הזו, הוריי היו שותפים לדעה שלי וניסו לעשות משהו בעניין, פנו לשדכנים, דחפו פה, דחפו שם, אבל – לא הצליחו לגרום לצד השני להתעניין בי. מאד התאכזבתי, ובכל הזדמנות שהיתה לי עשיתי השתדלות לגרום להם לפחות לנסות ולברר.

ערב אחד 'קבוצת הרווקות' שלנו רעשה וגעשה, אחת מחברותיי התארסה עם --- דוד שרביט. היינו שמחות והמומות בערבוביה, היא לא היתה ה'מוצלחת שבחבורה', בסתר ממש קינאנו בה. בוורט ובאירוסין היא ריחפה מאושר, החתונה שלה כיכבה כמה שבועות בשיח השותף בינינו...

שנים חלפו, ב"ה נישאתי לבחור מיוחד באמת, לא הקלאסיקה של מה שחלמתי עליו – אבל בהחלט הדבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי. יום אחד, בעודי נסרכת עם השיירה הקטנה והמתוקה שלי על מדרכות 'גאולה' העמוסה, אני פוגשת את חברתי הטובה – גברת שרביט – בגרסה הנוכחית שלה. שנים לא פגשתי אותה והמפגש ביננו העלה זכרונות מתוקים מהעבר, משהו בפניה הדליק בראשי נורה אדומה, ראיתי עצב עמוק, מבט ריקני, אדישות שעוטפת את מילותיה... לא רציתי להציק לה בשאלות ולהיכנס לחייה הפרטיים, אבל המראה הזה שלה לא נתן לי מנוח. פטפטנו עוד קצת ואז אזרתי אומץ ושאלתי אותה אם הכל בסדר איתה. נראה היה שהיא ממש חיכתה שאשאל אותה כדי לפתוח את כל אשר על ליבה...

מתברר שהבחורה המתוקה והחיננית הזו - חיה חיי זוגיות לא פשוטים בכלל, הקריבה את כל היקר לה כדי לא לפרק את החבילה...

היא הלכה לדרכה ואני לדרכי, בלי משים התחלתי ללחוש את פרק ק' בתהילים: "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ", הייתי אסירת תודה להקב"ה על כך שדוד שרביט לא הסכים לפזול לכיווני – ניצלתי!!!

***

שמעתי מהרה"ג אלימלך בידרמן שליט"א שמשמעות הברכה שאנו מברכות כל בוקר: "ברוך אתה ה'... שעשה לי כל צרכי" – היא הידיעה שהקב"ה מוליך אותנו במסלול שאוצר בתוכו את כל הצרכים הדרושים לנו, ומה שאנו רואות מסביב שנראה טוב יותר משלנו – לא מתאים לנו, ואין לנו צורך בו.

זכיתי, ב"ה, לראות בחוש איך כל צעדיי מכוונים לטובתי גם כשבעיני המציאות נראתה ודאי אחרת.

פורסם לראשונה בעלון בשערייך