יש שעון מעורר שיכול להציל חיים: זוהי תזכורת לנשים להיבדק - סיפור חייה של רחלי משי זהב

לא בכל יום מסכימה אישה חרדית להחשף, ולדבר בשם לא בדוי על מה שקורה לה. רחלי היא אישה מיוחדת שמאמינה שבכדי להציל חיים צריך ונכון לדבר על הדברים בפה מלא ובשם מלא. תעריכו...

"גם אני חשבתי שאם מתעלמים ולא רואים, דברים לא קיימים..." רחלי אומרת בפאתוס "עד שיום אחד אמא שלי ע"ה הרגישה שמשהו שונה אצלה. היא חשה בטוב, אבל צצה לה בלוטה מוזרה".

"אחרי שהבינה שמשהו מוזר החליטה לגשת להיבדק, היא לא חלמה שמשהו קטן בגוף יכול לסמל את ייסורי הנפש שהיא צפויה לעבור בשנים הבאות.

"אימי נאבקה במשך שנתיים וחצי ב'מחלה', הייתה גיבורה אמיתית ואצילית. ידענו כולנו, גילוי מוקדם יכל להציל את חייה. היא נפטרה יומיים לפני שמלאו לה 44...

הרופאים, ביקשו לבדוק האם לאמא יש גנים נשאיים במשפחה. אף אחד לא ידע לענות, לא הכירו ולא שמעו. אבל... דודה אחת לחשה לה 'לדוד ... היה את זה ועבר לו'. אמא שתפה את הרופאים והם הציעו לה בדיקת נשאות. התברר שהמחלה במקומות מסויימים יכולה להיות גנטית. אמא, נפטרה בטרם הספיקה לחתן את כולנו, והשאירה לי את הזכות לשמור על החיים שלי, באמצעות מעקבים חשובים.

יכולתי לזלזל, יכולתי לומר "לי זה לא יקרה" אבל הרגשתי שזו תהיה חוסר אחריות. ב"ה הייתי כל הזמן לפני או אחרי לידה, ולא יכולתי לעשות את הבדיקות הרציניות יותר. אז הייתי במעקב רופא ובבדיקות אולטראסאונד. הרופאה גם הסבירה לי כיצד לעשות מעקב לעצמי. . באחת הפעמים, הרגשתי משהו בולט, שונה. נגשתי לרופאה והיא שלחה אותי לבדיקת MRI חשבתי לעצמי שזו השתדלות ותו לא, לא באמת האמנתי שמשהו קורה לי... אבל בתוך פחות מ4 שעות, התקשרו אלי לבשר לי את הבשורה המרה. במר הכי מר יש גם מתוק. "אני מאמינה שזו מתנה מה'! אני יכולה להתמודד איתה, רק צריכה למצוא בתוכי את הכלים המתאימים, איתם נולדתי"

"ה' לא נותן לי נסיון שאני לא יכולה לעמוד בו, זה ברור לי"

מה הדבר הראשון שעושים כשמגלים כזה דבר? קודם כל אמרתי מזמור לתודה! תודה לה' שגילו לי בשלב כל כך מוקדם! שאני יכולה להציל את החיים שלי בע"ה. הסבירו לי שלפני התחלה של טיפולי הכימותרפיה, יש חשיבות לשמר את היכולת להרות בעתיד. אז פנינו ישר לנושא החשוב הזה. ואת יודעת איך זה...את כבר מדמיינת שמה יהיה? ואיך יהיה? ומי בכלל מבין מה אנחנו עוברים?. אבל, ידענו שאנחנו מצילים את החיים שלי עכשיו.

כבר לפני שהתחלתי טיפולים דאגתי לגשת לקוסמטיקאית הכי טובה כדי לשמור על המראה שלי שלא אהיה בלי גבות, אני כקוסמטיקאית יודעת כמה המראה משפיע על הנפש ועל הרעננות. לא רציתי שזה יפגע לי.

אנחנו הורים שמאוד משתפים, ובטח לא חשבנו ללכת לטיפולים ולהעלם להם לימים ארוכים בלי לשתף אותם. ב"ה הם ילדים בוגרים מאוד. אספנו אותם, וסיפרנו להם (לא לפרטי פרטים). אמרנו להם "אמא קבלה מתנה, וכולנו ביחד נתמודד עם זה" הם שאלו אם זה כמו שהיה לסבתא ונכנסו לחרדות בהתחלה. הסברנו שזה שונה, זה סוג שונה וגם ב"ה שלב אחר, גיל אחר. והם באמת הבינו שזה חלק מהחיים שלנו עכשיו בחודשים הקרובים.

אין ספק שלא כל אחת הייתה עושה את זה, אבל אני חושבת שהאנרגיות של ההסתרה היו עולות לי בהרבה יותר...הם ילדים סקרנים ומתוחכמים. חסר לי שהיו רואים איזה מסמך בבית ואוכלים את הלב לבד?!. וחוצמיזה, בית עם סודות הוא לא הבית האידיאלי.

אפשר לחיות את הרגע, או להרוג אותו. זה ממש לא קל, שלא תטעו! החיים האלו לצד מחלה או איתה יד ביד הם קשים ויש נקודות משבר...אבל כשהמוטו המנחה שלי הוא "אל תפלי לדיכאון" אלא תחיי את החיים ותאמיני שה' יוסיף לך חיים טובים. זה מחזיק אותי. זה מאפשר לי לקום.

תשאירו לעצמכם מקום של חיים, מקור לשתות ממנו חיים. תזכרו שאפשר לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה, אפשר להבריא אבל לא להרוויח את כל מה שיש בדרך לבריאות. אני מאמינה שבע"ה אבריא, בריאות הנפש שלי נותנת לי המון בתקופה שהגוף חווה טראומות, טיפולים כימותרפיים הם טראומה לגוף. הם קשים וכואבים. אבל שומרת ככל שאפשר על בריאות נפש.הנה לצערי עכשיו יש לי פגיעה נוירופתית - נימול ברגליים ובידיים וזה מחליש מאוד! יש ימים שאני לא מתפקדת, שאני קורסת וכאובה, זה לא קל.

אני קוראת לנשים היקרות והמדהימות האלו! קחו עזרה, תבקשו עזרה, אל תסתירו מה שאתם עוברות זה לא עוזר... זה רק מכביד... לא דנה אתכן אבל גם רוצה בטובתכן. שימו את הנפש שלכם קודם להכל.

הילדים שלנו צריכים אותנו חזקים, זה נכון. אבל גם הם שותפים מדהימים למסע הזה. יש לי משפט שאני אומרת לעצמי הבת שלי אמרה לי אותו "אני חושבת שהמחלה שלך היא מתנה עטופה בצלופן שחור עם פתק החלפה, אנחנו מתפללים שיחליפו לנו אותה, כי עוד מעט יפוג התוקף..."