לקרוא ולבכות: אני מרגישה כל שנה איך הבית שלי נחרב יותר...

אני רווקה שנשאו אחרי 5 אחיות.
ימי בין המיצרים הם ימים שאני מרגישה את הלבד יותר מתמיד...

לפני כמה ימים צמנו את צום י"ז בתמוז ואני ממש סובלת מהצום. (תרתי משמע) כי הוא מזכיר לי תקופה של בין המייצרים. עצובה וללא מעוף וגם שאחר כך תשעה באב שזה ממש אבל אמיתי ואני ממש מזדהה איתו. ומרגישה שכל שנה גם הבית שלי נחרב עוד יותר.

כי אם תעצרו רגע ותחשבו תבינו שהגיל הוא משמעותי לאישה.

ואז מגיעים ל"בין הזמנים" שכולם שמחים וצוהלים וברוך ה' זה באמת הזמן להחליף כוחות ולהתרענן והמשפחה המדהימה שלי מומחית לשמוח ולעשות כיף מכל דבר. ואני בת 32 + מסתכלת לצדדים בתקווה במבט חולם לטובה וללא טיפת אהבה.(ואני לא רוצה להישמע מגזימה אבל לעיתים קרובות אני מרגישה שכולם פחות מחבבים אותי כי אני הורסת את היופי של המשפחה המפוארת ואם לא הייתי, המשפחה הייתה מושלמת ...)

שנים שנים חלפו. ותגידו אתם האם 12 שנה זה לא המון המון?  ושזה לא זמן שבו יכולתי להספיק כל כך הרבה במישורים מגוונים היו אלה שנים שהיה בהם המון לב, המון אכפתיות, המון מסירות, המון נתינה ולצערי התמוגגו והתמוססנו כאחד...

כי הלב נשבר, המחשבות והרצונות פגו...

ונשואות יקרות מאוד תגידו כל יום תודה וכל רגע שאתם משקיעות בעיקר ובאנשים שאהובים עליכם ולא כמוני בעדיין לחפש.

אם כתוב "שבע ייפול צדיק וקם" אז נפלתי 7,000,000 פעמיים וקמתי 14,000,000 פעמים וזהו...

וגם כבר לא נח לי כל היום להתלונן ולדבר על הנושא. זה הנושא הכי משעמם והכי מדכא שאפשר.

אבל תדעו לכם שזה קשה ובלתי ניתן לביטוי. כי מגיל 18 חשבו כולם שמחר זה יקרה והמחר הזה טרם קרה. ואני יושבת בעבודה ואומרת... פתאום כולם מדברים על הנושא, ומזדהים ומתפללים אבל בפועל לא עושים כלום כי שוב הם אומרים בטח מחר זה יקרה. והם שכחו שעברו שנים רבות.... וחבל שהם גם לא רואים את כל האחרות שהיום בנות 24,26 ו 30.

ואז אני ממשיכה במבט עגום וכל יום מגלה עוד רווקות ועוד רווקות בגילאי 35-40 וזה רק אומר לי. שהם בדיוק כמוני לא חלמו להגיע למקום הזה.

והכי מצחיק שהנושא מדאיג רק אותי ואני לבד במערכה. אין אף אחד שיכול לתמוך ולתת כתף, וכל פעם תרימי את עצמך מחדש ותקחי כוחות מכלום. ואז אני קוראת בדמע:  שיר המעלות אליך נשאתי את עייני ... עד שיחננו...

תחשבי על זה רגע, שהאישה הכי עייפה מגיעה לבית ורואה את התינוק בן השנה הולך לקראתה עם חיוך ... היא מיד מתמלאת בכח מיוחד ... ואני ממה יכולה  להתמלא???

אז מה המסקנות שלי :

"במקום שאין אנשים תהיה איש... " תהיו הכי רגישים , הכי נעימים , תרבו בחיוכים לכולם...  

ואל תסמכו על אף אחד אלא רק על השם יתברך כי הוא אוהב באמת ובכל תהליך ומהלך בחיים שלך הוא איתך והוא לא טועה אף פעם... וזהו בדיוק הזמן לומר : "מן המיצר קראתי קה... ענני... ויהי לי ישועה..."  - כי הקב"ה בימים אלו נמצא איתנו בין המיצרים...