רק אני כך מרגישה? תתבודדו ותתמודדו / טור של אם כאובה

 הקורונה היא אחת המגיפות העצובות שהכירו דיירי העולם במאה ה21. היא גבתה מאות אלפי קורבנות בעולם וכאן בישראל מאות. עצוב ללא ספק, ומחייב את התגייסות כולנו. אני קוראת מכאן לכולנו להקפיד ולשמור על ההנחיות ולהתעדכן חדשים לבקרים בהנחיות משרד הבריאות. ואין בטור הבא כוונה לרפות את ידיכם מלהישמע להנחיות ולהקפיד על הלכות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

עם זאת אני ממש מבקשת לשתף בתסכול שאני מוצפת בו בימים האחרונים.

מה שקורה כאן זו שערוריה. כאשר המדינה מצפה מהאזרחים להשבית את חייהם בלי שהיא תיקח אחריות על תעסוקתם, אורח חייהם והתאמה לתנאי בידוד.

כך נוצר מצב שעל ספק של ספק אני כאמא ל6 ילדים בלי עין הרע צריכה בתוך השגרה המקורנת לייצר בידוד בייתי.

אבסורד.

זאת תוך נסיון לשמר את החיים השוטפים שלי. לא להפסיד עבודה, לימודים של שאר הילדים, וחיים נורמטיביים אחרי 3 חודשים שגם כך הסתגרנו בבית (דירת 3 וחצי חדרים ל8 נפשות בלי מרפסת).

האבסורד הולך וגדל גם בהנחיות ובנהלים התמוהים שרק מתרבים מיום ליום. (עם זאת אני שוב חוזרת ואומרת אני מקפידה ושומרת על ההנחיות אבל דורשת חשיבה והיגוי ריאליים יותר)

וזה קשה עד בלתי נסבל, אני דואגת לה לילדה שלי! לנפש שלה! היא בבידוד בחדר כבר יותר מ5 ימים.

 שום ארוחה חמה מאחורי הדלת או מכתב עם שוקולד לא יחליפו את החום ההורי והשהייה בחברת המשפחה.

זה נראה לכם סביר?!

ואם תגידו לי - תתבודדו כולכם זה לא שייך! אני חייבת להמשיך להביא פת לחם לילדי ולמשיך לשלם משכנתא או שכירות.