חלק שני: יומן רווקות / יעל ברון משתפת

הייתה זו הצעה כמו כל ההצעות, בחור ירא שמים ובעל מידות טובות, משום מה - מאד הדגישו את ה'מידות הטובות' שבורך בהן...

הייתי אז בת 26, עייפה קצת מ'החיים':), למודת ניסיונות כושלים עם רזומה ותיק בכל מה שקשור לשידוכים ופגישות.

גם לפגישה הזו, כמו לכל הפגישות התכוננתי, השקעתי, התארגנתי ויצאתי.

הגעתי ללובי המלון שנקבע מראש, חיכיתי לבחור שייגש אלי וישאל לשלומי והוא אכן הגיע... קצת ביישן, קצת הססן אבל חמוד.

התיישבנו לשיחה, אחטא לאמת אם אומר שהיא היתה מעניינת. השיחה היתה שטחית לחלוטין ודי משעממת. הוא סיפר על משפחתו, אני סיפרתי על משפחתי (הסיפור כבר היה כל כך משעמם לי בהתחשב במספר הפעמים שסיפרתי אותו עד כה...), שיתפתי קצת מהחיים הפרטיים שלי והוא משלו – לא מרתקים במיוחד.

אחרי ארבעים וחמש דקות, הבחור מסתכל בשעון, מרצין את פניו ואומר: "וואו, עברו ארבעים וחמש דקות", טרם הספקתי להגיב על המשפט בהנהון ראש והוא.... פשוט נעלם!

פשוט נ-ע-ל-ם!

עקבתי אחריו המומה, ראיתי בעיני איך הוא מתקרב ליציאה מהלובי, עובר בדלת השקופה ופותח בריצה כאחוז אמוק.

התיאור של : "היא ישבה בפה פעור במשך מספר דקות" – היה כן ואמיתי באותו רגע לגבי, פשוט ישבתי בפה פעור, פגועה עד עמקי נשמתי, מבולבלת והמומה. לא הצלחתי להסביר לעצמי מה הסיבה שגרמה לו לחתוך את הפגישה בכזו דרמתיות... אולי אמרתי משהו שלא מצא חן בעיניו?

המשכתי לשבת על הספה, תחושה לא נעימה של עצבות פשטה בי... ישבתי על הספה ממתינה  - אולי הוא יחזור...כשבחור נוסף ניגש אלי ושאל לשמי – הבנתי שעלי ללכת אם אני לא רוצה להמשיך ולהתבזות...

צעדתי הביתה כבדה מתמיד, מעבירה בראשי את כל מהלך הפגישה, מחפשת אחר הטעות שעשיתי שגרמה לבחור הנחמד להעלם בלי הודעה מוקדמת.

אמי היקרה הרגיעה אותי, התקשרה לשדכנית וסיפרה על אופי הפגישה וביקשה ממנה לברר מדוע הוא התנהג כפי שהתנהג (היה ממש מיותר לציין שאני לא מעוניינת בפגישה נוספת). השדכנית חזרה עם תשובה מעלפת: "אמרו לו שפגישה ראשונה צריכה להיות ארבעים וחמש דקות והוא חשש לגלוש מעבר לזמן...".

אויששש, איזה בחור ירא שמיים, איזה צנוע ומיוחד.

בחורה יקרה,

בחרתי לספר לך על החויה המפוקפקת הזו למרות שהיה לי קצת קשה להיזכר בה רק בגלל שאני רוצה להעביר לך מסר חשוב מאד:

בתקופת השידוכים ובמהלך הפגישות אנחנו נמצאים/ות במצב רגיש מאד, כאילו (ואני מדגישה כאילו) מחכות לאישור של הצד השני שאנחנו 'שוות'. דווקא בגלל זה עלינו להתנהג ביתר זהירות ורגישות, לחשוב מה 'הוא' מרגיש בהתנהגות שלי, האם היא מכבדת מספיק או שמא מזלזלת ופוגענית?...

ועוד דבר – אם נפגשת עם מקרה מזלזל כמו שלי, אם נפגעת מהתנהגות כזו או אחרת – זכרי! הבעיה היא לא בך! הבעיה היא בצד השני! מי שפוגע ומזלזל מעיד בהתנהגותו על אישיות מפוקפקת ולך – ודאי מגיע משהו טוב בהרבה! (פורסם לראשונה בעלון בשערייך).