ממש התרגלתי לתקופה וקשה לי עם ההצהרה של ביבי שחוזרים לאט לאט לשיגרה.
עכשיו השאלה שלי, זה אם אני הניה, הבעייתית?
-התרגלתי לילדים הקטנים שקוראים: "יש!! אמא קמה!"
(לא מגלה מתי...הפרטים שמורים במערכת )
-התרגלתי להרדם לקול הציפורים (רמז לנקודה הקודמת)
-התרגלתי שאף אחד לא דופק לי בדלת ולווה ממני ביצים ועוד דברים יקרי ערך, ובכלל להפתעות בדלת.
-התרגלתי להתפלל במניינים שלוש תפילות ביום, ולהתלבט אם להגיד איתם "ברוך שלא עשני אשה." בכל אופן: אין קוסמטיקאית ואני עם קול גברי צרוד מצעקות על הילדים
-התרגלתי שבעלי אומר לי "מה קורה אחי?"
-התרגלתי להעביר את האצבעות שלי בשיער המגודל של הבנים שלי, ולדמיין שיש לי בנות עם תספורת פטרייה.
-התרגלתי לא לחפוף פאות, לשכוח מאיזה כיון מציירים את האיילינר ומאיזה כיון מברישים את הסומק.
-התרגלתי לאכול בכל שעה, כל דבר, ולשלב דברים לא הגיוניים ולהרגיש יצירתית.
-התרגלתי שכולם לובשים את הנעלי בית של כולם. מה שזמין, לוקחים, מי שתופס ראשון. לא חובה זוג אגב. העיקר שיהיה ימין ושמאל.
-התרגלתי שאני יכולה למצוא ילדים במיטה שלי בכל שעה, העיקר שזו לא חתולה ושאני מזהה שזה ילד מהמשפחה הגרעינית
-התרגלתי לנקות שרותים 100 פעם ביום, ולהשאיר שם את האקונומיקה במקום כל פעם להביא מחדש.
-התרגלתי לריח של האלכו ג'ל
-התרגלתי לא לגהץ וגם אם כן, גיהוץ חובבני ללא התחשבות בפסי התפירה המקוריים..
-התרגלתי שהילדים בוחרים מהארון בגדים ואני אומרת להם איזה יופי התלבשת! וזה בכלל לא משנה שהוא עם חולצה קצרה, גופיה ארוכה, ומכנס בלי גומי, או בלי כפתור, ונעלי בית של בעלי, העיקר שהוא החליף מפיגמה לבגדים ולא הולך יחף
-התרגלתי למטפחת לא קשורה, לא קשורה לבגד...
-התרגלתי לבעלי, כמו שאני מתרגלת לכל מצרך חיוני, שאני תלויה בו.
הוא עדיין מתרגל אלי, בהצלחה לו עם זה.
-התרגלתי לאנשים במסכה,בעיקר להסתכל להם סוף סוף בעיניים. ואם אפשר אז בלבן של העין:)
-התרגלתי שכולם שווים, אף אחד לא יוצא יותר ממני, לא עובד יותר ממני, לא קונה יותר ממני, לא משפחתי יותר ממני, לא תורם לעולם יותר ממני...
אז מה יהיה עכשיו?
איך יוצאים מזה ומתחילים להתרגל לעולם הקודם?
הספיקה לי חתונת קורונה אחת, אינטימית ושווה, שהייתי בה, ממש בהתחלה, כשעוד היה מותר טיפה להתקהל והיא הייתה בדיוק עם אנשים מועטים אך רלוונטיים כדי להבין שיש לנו מה לקחת מהקורונה אבל אנחנו שוכחים כל כך מהר. מתרגלים בחזרה כל כך מהר.
וחוזרים אל הריצות, וההמוניות, והחיצוניות והטפל והטרוף.
וזה מפחיד אותי.
אם אני שפויה, ודיברתי אלייך מילים מובנות, דברי אלי כאן אחותי.
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: