רק זוגות / הרהורים נוגים

אף עם לא הבנתי את המושג "לפזר את הילדים לשבת"

דווקא אצלי זה עסק מאד מאד מסודר.

אז בגלל שיש בין בינינו כמה בודדים שלא מבינים על מה אני מדברת, כנראה הם צעירים מידי, או עשירים מידי, או לא בעניינים.

כדאי שתתעדכנו, בשנים האחרונות בעקבות גודל המשפחות ונסיון עיקש בצמצום הוצאות, נולדה מציאות חדשה לעולם- שבתות שמחה נטולות ילדים.

דווקא עושה לי הרושם שכולן נהנות מהקונספט, יושבות בנחת, מפטפטות ללא הפרעה, כאילו אין מישהו שיושב עכשיו בביתו ועסוק בילדים שאינם שלו. מתעלמות.

בשבילי זה סיוט.

אחד הבנים, ה' ישמרהו, בלי לנקוב בשמות, שלא יזיק בשידוכים, איך אומרים ככה בלשון עדינה, מאד מאד פעלתן, אולי שובב זו המילה הנכונה, או איך שאוהבים היום להגדיר כל דבר: משהו שם בקשב והריכוז שלו לא משהו. מה לעשות שהוא מוכן להיות רק אצל הגיסה מירושלים, רק שזו אמרה שבשבת הבאה כואב לה הראש, למרות ששאלתי ביום שלישי השבוע וגם שמעתי אותה מספרת שהיא יוצאת לקניות בערב..
האמת, מבינה אותה, רק מהמחשבה על בילוי של שבת שלמה כשברקע תיפוף בלתי פוסק על כל דבר שזז או שלא (הוא ג א ו ן מוזיקלי) בשילוב של משחקי מחבואים מעל הארונות, גם אני הייתי חוטפת כאב ראש.

הבכורה הודיעה שאצל הגיסה מהרחוב ליד היא בשום אופן לא מוכנה להישאר ויש לה גם סיבה משכנעת, האוכל לא טעים! מה אומר, לא נעים, אבל היא צודקת...

בן הארבע הוא המלאך שלי, ילד טוב באמת, מסתדר, לא בכיין, רגוע, אבל לא מוכן להיות בשבת בלי אחותו בת השמונה, אבל הגיסה מאשדוד לא יכולה שניים כי אין מספיק שטח רצפה למזרונים וזו מפתח תקוה עם הדירה הגדולה- לא מתאים לה תינוק בן ארבע, יש לה רק גדולים והוא ישתעמם.

הסבתא מהצד השני כששמעה שיש לנו שבת שמחה, ירדה למחתרת, לא עונה לטלפונים, למיילים, לדפיקות בדלת, אפילו לבר מצוה שהייתה אתמול היא לא הופיעה, חששה שאארוב לה שם. צדקה.

אז דרושות לנו משפחות מאמצות לשבת פרשת בשלח לארבעה ילדים בגילאי ארבע עד שתים עשרה

שמורים במצב טוב (כמה שידי משגת), מחונכים היטב (רק תפילות..)

או שלא ניסע לשבת.