אתם בטוחים שמתחילים לימודים היום?! / פארלי מורגנשטרן

מי מתחיל היום לימודים?!  תסבירו לי איך אפשר?
כשהלב בוכה רק אלוקים שומע... והוא שומע.

את הפוסט היום אני כותבת בעיניים מלאות בדמעות .

לכאורה היום המאושר ביותר בשנה הוא היום,
תחילת שנת הלימודים איזו התרגשות
הכל חדש ונקי
מלא בחלומות של הצלחות וקבלות טובות לשנה החדשה...
אושר?
לא אצל כולם.
היינו שם לפני מספר שנים עם ביתי,
עברנו מסכת ייסורים,
מסכת שלא נכתבה בתורה אבל היא קיימת לצערינו,
זו מסכת של כאב שלא נגמר ולא ישכח לעולם,
גם לנו אמרו לא,
גם אותנו לא קיבלו
'מסיבות השמורות במערכת'
(למרות שיש אחות מוצלחת שכבר לומדת שם ואנחנו כמובן שייכים למקום הנ"ל)
איזו מערכת ואילו סיבות?! לאף אחד אין תשובות.
"אמא אבל למה רק אותנו לא קיבלו?"
שאלה אותי ביתי הקטנה בפעם המאה ואחת,
"מה רע במשפחה שלנו?
אמא למה את בוכה?"
לכי תסבירי לטהורה הקטנה הזו איך עולם השקר מתנהל.
עם חוקים נוקשים וסתומים משלו.
"מה לא בסדר אצלי?" היא שאלה מתוסכלת בדמעות,
"תגידי למנהלת שתקבל אותנו אני מבטיחה להתנהג יפה ולהיות חרוצה" היא אמרה בתמימות של ילדה,
ניגבתי לביתי את הדמעות והבטחתי לה שהיא תלמד במקום הטוב ביותר עבורה. האמנתי בזה.
כך עברו עלינו ימי "החופש", ימים ארוכים של כאב מלחמות וציפייה לתשובה חיובית מידי יום ,
במקום לחפוש המשכנו לעוד מסע שיכנועים וחיפוש פרוטקציות בכל מקום אפשרי .
את ההשפלות שעברנו בעירייה ומול מנהלות שבטוחות שהן מנהלות את עולמו של ה' רק ה' ידע וראה.
ניסיתי לשכנע את "הגדולים מההנהלה ומהערייה" ללא הצלחה העבירו אותנו מאחד לשניה כמו חבילה עוברת והתנערו מאחריות,
פגשתי עוד הורים כמוני עצובים ומיואשים חיפשתי מה 'לא בסדר' אצל כולנו ולא מצאתי,
מצאתי אמהות חד הוריות שנלחמות בעבור ילדיהן והורים דואגים שכל חטאם הוא שהסבא נולד באיזור גאוגרפי מסויים.
היו גם משפחות שאחד מהילדים קצת לא כמו כולם וזהו כתם בל יכופר.
חתמתי גם אני על תקנון ועוד תקנון ואז שוב שמעתי את הלא.
ביקשתי והתחננתי לדעת למה?
אבל לא היה מענה רק חיוך צבוע עם צווארון לבן שגרם לצלקת גדולה אצל ילדה קטנה.
בבוקר של ה 1.9 ביתי ישבה בפיג'מה בחלון והביטה בדמעות בחברות שהולכות עם חיוך ענק ובהתרגשות למקום הלימודים,
לא יכולתי יותר לראות אותה מתרסקת מבפנים הכאב היה גדול לליבה הקטן.
חשבתי על בנות הסמינר ובחורי הישיבה שלא מתקבלים מסיבות שונות ועל המשבר שנוצר שם,
חשבתי על זוגיות של הורים והמתח בכל פעם כשילד לא מתקבל למוסד ויציבות הבית סוערת,
חשבתי על הקושי החברתי והשריטות שנשארות לעולם.
שאלתי את עצמי למה?
עד מתי הכאב האפליה והסטיגמה ינהלו את העולם,
למה משפחות שלמות צריכות לעבור משבר ?
למה אין למי ליפנות בזמנים קשים?
מדוע אנחנו ההורים צריכים להילחם על מקום לימודים?
האם לא הגיע הזמן לעשות שינוי במערכת?
איפה הערכים שגדלנו עליהם? אני שואלת בכאב ,לאן נעלמו הפסוקים של "ואהבת לרעך כמוך" שכתוב מאחורי גבם של המנהלים והמנהלות,
האם באמת יש תקווה?!
ביום הרביעי ללימודים כשהתיאשתי ממוסדות שניזונים ממערכות סינון מביכות ומצביעות שלא ניגמרת
הרפתי,
החלטתי לפנות ישירות לאבא למעלה, הסתכלתי לשמיים עם דמעות וביקשתי:
"אבא תכוון אותנו למקום הנכון לנו!"
תעזור לנו להיות במקום שרוצים אותנו.
הישועה היתה מהירה מצאנו בית ספר שבאותו היום קיבל אותנו כמו שאנחנו ללא הבדל דת מגזר או מצב משפחתי(נישואין פרק ב) בית ספר חב"ד תודה לכם!
אני כאן לומר לכם הורים יקרים אל ייאוש,
תנו לילדים כח והמון אהבה,
תאמינו בהם ובכם אל תתנו לאף אחד/אחת את היכולת לזלזל בכם כהורים,
תהיו אתם,
תלחמו איפה שצריך ,
תלמדו להרפות ולהאמין שהכל לטובה ואין רע בעולם.
אני כאן לחבק את אלו שלא התקבלו למוסד הלימודים/הישיבה/הסמינר אל תתנו ליאוש לנהל אתכם,
תאמינו שאתם טובים ומוצלחים,
תהיו במקום שרוצה אתכם בגלל מי שאתם(!).
ואתם צוות יקר אנחנו ההורים מפקידים אצלכם את היקר לנו מכל,
תנו בהם אמון ואהבה אתם הדוגמא שלהם ושלנו,
בתפילה לשנה משגשגת ומוצלחת שלכם פארלי.