צפויה לי שמחה משפחתית,בקרוב
אני רוצה להגיע
לא מתחשק לי להיות ה"רווקה שלא מגיעה לחתונה-אם היא לא שלה"....
תשאלו, מה הבעיה?
אז כך, אי אפשר לדלג על הקושי הרגשי-הפנימי האישי שלי- אבל על זה אני אעבוד עם עצמי,אמונתי וכוחותי...

דבר אחד מתסכל אותי בעוצמה-
פניני החכמה של נשים נפלאות,
שלא ברור למה, אבל מאד חשוב להן
ודוקא בחתונה
לעיתים ,מול קהל ועדה
לתת ברכות,
סגולות,
עצות,
טלפונים של שדכניות.

וה"בקרוב אצלך"-המרגש
שנאמר עם צקצוק ומבט מרחם.

בבקשה,
תחסכו מאיתנו את ההתמודדות הזו,
ואם נורא איכפת לכן,
תרימו טלפון לפני או אחרי....
בשמי ובשם חברות רבות למסע השידוכים המפרך , המעיק והקשה הזה.

תרחמו עלינו. תחשבו על מה עובר בראשינו,

ואל תהיו נחמדות וצדקניות על חשבונינו.

כי זה כואב וצורב יותר ממה שזה נראה.

מצאתן טעות בכתבה? כתבו לנו כאן
למאמר זה התפרסמו תגובות
תיבת תגובות

זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה

טוען תגובות…

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה