ניהול כעסים בקרב ילדים ומבוגרים

הורים ומחנכים רבים מתמודדים עם התפרצויות כעס של ילדיהם או תלמידיהם. שוב ושוב אני נשאלת על הצבת גבולות, האם וכיצד. ומה עושים כשהתפרצויות הכעס מגיעות לעיתים קרובות לאלימות פיזית היוצרת משקעים אצל החברים ומייתרת הרתעה ואיום בסביבתו של הילד, בדרך הזו הילד מאבד בהדרגה את מעמדו החברי ומעגל החברים שלו הולך ומצטמצם ובהמשך אף סובל מבדידות חברתית ואולי דחייה מצד חבריו מה שמגביר את התסכול שלו וגורם לילד ברב ייאושו למשוך אליו חברים בדרכים לא הולמות.

אז מה עושים?

חשוב להבין שמלבד הצבת גבולות מיטיבים יש דרכים נוספות לראות את הקושי של הילד לנהל את כעסיו. ההבנה המעמיקה של הקושי והמצוקה איתו מתמודד הילד היא קריטית לטיפול נכון בכעסיו.

היכולת שלנו כמבוגרים, מטפלים הורים או מחנכים לעשות חשיבה ולנתח את המקור לכעסיו היא אבן פינה לטיפול בילד.

כאשר הילד מתפרץ, מרביץ, נושך וכד' יש להבין שהכעס המתפרץ הוא רק חלון הראווה של המתחולל בנפשו. כפי שמדגימה התמונה, הכעס הוא קצה הקרחון הנראה לעין. בעצם מתחתיו מסתתרים רגשות אחרים, עמוקים היושבים על חוויות עבר או הטיות מחשבה או פרשנות שגויה של הילד למצבים איתם הוא מתמודד. כך למשל הרגש העמוק ביותר המסתתר במעמקי נפשו של הילד הוא רגשות תסכול, תסכולים חוזרים נשנים מובילים להתפרצויות כעס. הרבה פעמים אנחנו כועסים כי בעצם נפגענו, דרך הטיפול תהיה לשקף לילד שיש פגיעה ולשאול ממה נפגע? האם הוא מצפה להתנצלות? למה הוא זקוק כדי שלא יפגע שוב, וכן על זה הדרך בהתאם לסיטואציה.

מזמינה אתכם לשלוח אלי תיאורי מקרה ואשמח לענות עליהם כאן במדור בעילום שם.

שלכם

אביגיל