חשוב להזכיר: צפי ב 5 סימני אזהרה, כך תזהי מה עובר על הילד בגנון

מקרי ההתעללות בפעוטות גורמים לנו להלם בכל פעם מחדש, איך?! למה?! ומדוע ההורים לא שמו לב... השנה ובייחוד בתקופה האחרונה התגלו מקרים כואבים במספר מעונות וגנונים. סוגייה זו לא פוסחת על מגזרים גם הטובים ביותר, לכן כהורים עלינו לפתח חושים מיוחדים, או לכל הפחות להכיר סימנים שעלולים להצביע על התעללות.

כעת לקראת השנה החדשה נזכיר כמה כללים חשובים, לפתוח את העיניים ולשים לב.

אנו שולחות את ילדינו למסגרות חינוך, הם שוהים שעות רבות מחוץ לבית, רחוק מהעין שלך, אבל קרוב מאוד ללב שלך.

אין כמו לב של אמא היא מרגישה, והאינטואיציה האימהית עובדת שעות נוספות, רק את יודעת מתי הוא עייף, עצבני , רעב, רוצה תשומת לב ופינוק.

לאחר מספר פניות להנהלת האתר בסוגיית "תגליות כואבות בגנונים ובמעונות",  האמהות ביקשו שנציף את השיח ונגביר את המודעות. אין כוונה חלילה לשפוט או לקטלג את המטפלות או הגננות, אלא לעורר את ההורים לשים לב על חוויות הילדים במסגרות השונות.

הסרטון הבא מוגש כמידע ראשוני בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי בעת הצורך. 

[video width="400" height="224" mp4="https://kollkvoda.co.il/wp-content/uploads/2018/08/WhatsApp-Video-2018-06-15-at-6.04.25-PM-1.mp4"][/video]

לאה , אם לשניים מתגוררת במרכז משתפת אותנו בחוויה מסעירה במיוחד שעברה עליהם במהלך החודשים האחרונים:"יש לי תינוק בן שנתיים, הוא ילד אנרגטי ופעלתן, למטפלת זה כנראה לא ממש התאים, התלוננה הרבה שהוא שובב, ולא ישן לה עם שאר הילדים, האמת הבנתי את הקושי שלה, אבל מה לעשות?! זה הילד שלי! והוא מתוק וחמוד, ולרוב הוא גם ילד נוח. בחודש האחרון שמנו לב שהוא לא רגוע, עצבני, ממש השתנה לו האופי, היה מתעורר לי בלילות, ומתבכיין מה שמאוד לא אפיין אותו קודם לכן. מספר פעמים הוא חזר עם חום, ניגשנו לרופא אבל הכל היה תקין, החום חלף ולא ברור מאיזו סיבה הוא היה. הרופא שראה שחזרנו מספר פעמים הדגיש לי שייתכן והילד לא שותה מספיק והחום בחוץ עבורו לא טוב. הדגשתי לרופא שאני לא יוצאת עם הקטנים בשעות הצהריים החמות ומשתדלת לתת להם לשתות הרבה. זו הייתה תעלומה של ממש. אני ובעלי שוחחנו והרגשנו שמשהו עובר עליו, כבר חשבתי אולי זה משהו רגשי שגורם לחום, אני יודעת היום כל דבר מקשרים לזה:), דאגנו אני החלטתי לעשות משהו השתדלות לראות מה קורה עם הילד שלי" אי אפשר שלא לשמוע את הכאב בקולה של לאה  "לקחתי יום חופשי  מעבודתי והחלטתי להפתיע את המטפלת היה יום חם מאוד, אני עולה במדרגות הבניין, ושומעת את התינוק שלי בן השנתיים קורא לי "אמאאא" בקול בוכה ממש, חשבתי שאני מדמיינת, חיפשתי אותו לא הבנתי מאיפה הוא קורא לי!? פתאום אני קולטת אותו בחלון קטן וצפוף, לא נראה לי שמרצונו הוא עלה לשם, הילד היה אדום כולו. רצתי מהר טיפסתי את שלוש הקומות, דפקתי בדלת, המטפלת היקרה פותחת את הדלת, עם מגב בידה והיא בשיא השטיפה מאיך שהיא החווירה אפשר היה להבין  שאותי  היא לא ציפתה לראות שם. הילדים רובם ישנו, והילדון שלי שהוא לא טיפוס שישן בקושי בערב הוא נרדם, כנראה הפריע לה לשטוף את הרצפה. ברקע אני שומעת מרחוק את התינוק שלי בוכה ובוכה, את האמת, כל כך נבוכתי בשבילה, זה הרבה אחרי רשלנות, לא היו לי מילים בפה פשוט התחלתי לבכות מולה."

זה נשמע כואב כל כך, איך אמא שעדה לכזו סיטואציה מגיבה?! "פשוט בכיתי, רצו לי מחשבות בראש - עד עכשיו יש לי תסריטים מה עבר עליו עוד- הבנתי מילדון קטן שהיה שם שזו לא פעם היחידה שהילד שלי כלוא בחלון, את מבינה?! הילד שלי היה כלוא בחלון!! , אני רק רוצה לקרוא מכאן לכל האמהות, תפתחו את העיניים, שימו לב מה עובר על הילד שלכם, באותה מידה שהגעתי והפתעתי אותה והיה לי ס"ד ש"תפסתי על חם" מה שקורה שם, גם יכולתי לא לדעת מזה."

איך פעלת אחר כך?  "קודם כל דברתי איתה על זה, היא הייתה מאוד נבוכה, והבינה שזה מעשה חמור מאוד, הבעיה שאין עליה פיקוח, כי היא פרטית ולא באמת היה לי למי לפנות, כמובן שאת הילד הוצאתי והוא בילה כחודש וחצי עם סבתא ודודה שעזרו לי בתקופה שלפני החופש. אני כגננת יכולה להבין את הגננות ילדים יכולים להתיש , אבל נראה לי שיש גבול וגננת או מטפלת צריכה לדעת את כוחותיה, כמובן שאם היה שיח פתוח עם הורים ועם הפיקוח אז גננת שלא מתאים לה או מרגישה שהיא לא יכולה לעבוד מספר ימים ברצף חייבים שהיא תרגיש בנוח לדווח"