בס"ד

אתה נכנס ומתיישב.

ואיתך מתיישבת גם כל השתיקה שלך

שכבות המסיכה.

מה שלומך?

בסדר...אתה עונה, בקול רפה

והמצח הילדי, חרוש הקמטים שלך

מספר שלא כך היא האמת...

איזה סוג של בסדר?

אני מנסה את מזלי

שתיקה.

שתיקה.

אתה לא מוותר, לא מוותר על המסיכה.

איך היה השבוע שלך?

אני מנסה לקלף שוב

מנסה להתקרב

"רגיל".

יהיה מי שיאמר "לא משתף פעולה..."

אך אני רואה, רואה את המסיכה

עד כמה היא מגנה מהקור שבחוץ.

את ההתאמצות לשדר

עסקים שבשגרה...

אני מסה ללחוש לו, לכאב

אולי תתקרב?

אל תהיה שם לבד.

מה בקשתי?

הצצה קטנה אל הלב.

אל עומק המסיכה.

לבסוף אתה מפטיר

"יש לי סודות"

נו טוב, לפחות נתנו שמות למסכות.

מסיכה אביגיל ואנונו
מצאתן טעות בכתבה? כתבו לנו כאן
למאמר זה התפרסמו תגובות
תיבת תגובות

זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה

טוען תגובות…

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה