לגלות את המתנה שבהמתנה

תרשי לי לשתף אותך בסיפור מעניין שקרה לי.

אתמול בערב נערכה אסיפת הורים בגן של ביתי נועה בת ה3 וחצי.

בשבילי אסיפה כזו אינה דבר של מה בכך ולא מובן מאליו בכלל...

הערב היה מאד נחמד, למרות הכיסאות הנמוכים של הגן עליהם ישבנו...

אולי בשביל שנרגיש את הגננות על מה הן יושבות חצי יום...

ובאמת מגיע כל הכבוד לגננות המשקיעניות!

במהלך האסיפה, הגננת העלתה את נושא ימי ההולדת בגן

ובקשה לשמוע מהאמהות האם הן מעונינות בחגיגה עם האמא או בלעדיה.

הרבה מהאמהות ניסו לומר שעדיף בלי, כיון שזמן יום ההולדת הוא בשעת עבודתן

וקשה להן לצאת "בסך הכל בשביל יום הולדת" כלשונן.

הגננת נסתה להסביר את הצדדים לכאן ולכאן ואמרה שרוב הילדות מחכות

לאמא ביום הולדתן בגן.

מבחינתי, אני מעונינת להיות במסיבת יום ההולדת של ביתי.

ואז פניתי לאמהות ואמרתי: 21 שנים אני מחכה להיות ביום ההולדת של ביתי בגן

אני כיום בת  כמעט  41 , וזו מסיבת יום ההולדת הראשונה של ביתי

ואצלי זה בכלל לא מובן מאליו.

(חוץ מזה ששנועה שלי אמרה כבר שהיא מחכה ליום ההולדת שאמא תגיע...)

ברגע אחד הונפו כל האצבעות פה אחד בעד - רוצות להגיע למסיבת יום ההולדת לגן

למרות שזה יהיה על חשבון שעות העבודה.

היום כשהגעתי לגן, פגשתי אמהות שאמרו לי: תודה אמא של נועה, החזרת לנו את

הפרופורציות לחיים, מה קודם למה, ומה חשוב יותר בחיים.

והתרגשתי עד דמעות...

ושוב התחזקה בי הידיעה שהמתנה הגדולה שקבלתי בשנים הארוכות של ההמתנה והסבל:

הידיעה וההרגשה ש"שום דבר לא מובן מאליו" החיים, הזוגיות, הילדים, הבריאות, הכל!

כי כשדברים הולכים בקושי, יודעים להעריך אותם יותר, ומבינים מה חשוב באמת.

וזו מתנה עצומה!

לזכות לזוגיות טובה ומאושרת ולהביא לעולם ילדים , זה הערך הגדול מכולם!   

ועל זה צריך לשמור מכל משמר ושם צריך להשקיע בעיקר.

מאחלת לכל בנות ישראל שתזכינה לך במהרה ולמי שזכתה שתשכיל להעריך ולשמר

את הזכות הזו להיות אמא ורעיה.

אשמח לכל הארה, הארה או סתם תגובה...